הכל היה מוכן, ונראה ששום דבר לא יכל להשתבש. הרקדנים המזמרים ששכר חלקם היו במקומם לצידי הדלת וחלקם מאחוריו. למזלו הוא ואשתו-לעתיד (במקרה שיהיה לו מזל, ולה הרצון) בורכו במשכורות נכבדות וביתו, שהפך להיות גם ביתה, היה גדול ורחב.
תומר כבר רכן מול הדלת על רגל אחת והחזיק בידו את הקופסה הכחולה עם הטבעת שקנה לה כשנשמע רשרוש המפתחות במנעול, חיוך לחוץ מצא את הדרך לשפתיו. הרקדנים התחילו לפזם את השיר שבחר והמנגינה התנגנה לה ברקע במערכת מוזיקה שהביאו איתם, עלי כותרת של ורדים פוזרו על הרצפה כבר קודם, אבל הרקדנים החזיקו כמה מהם בידיהם. כשהדלת נפתחה הוריד את מבטו.
"את לא צריכה להתאפר/שימי פס על הפסים - " כמה מהם השתנקו לרגע והוא הרים את מבטו. מגלה לזוועתו את אחיה של אשתו לעתיד מביט על הרקדנים בזעזוע.
אחד המפזמים חרק לדקה ואז זרם עם הסיטואציה המוזרה, "'תה לא צריך, להתגנדר/פשוט חייך בלי היסוסים."
תומר הרגיש בחילה עולה לגרונו והרגיש את הצורך העז לתקוף את האידיוט שמולו. "דן!"
הוא לחלוטין היה אחיה של חברתו לחיים. "וואו, בשבילי? תודה." הוא חשף זוג שיניים לבנות והביט בקופסא שבידיו של תומר. "וואו, אני יודע שאתה כל כך אוהב אותי אבל אני לא בנוי למחויבות."
מסביבם הרקדנים המזמרים המשיכו לפזם וגם לזייף מעט בעקבות השינויים, תוך כדי הכנסת "'תה" במקום "את" והחלפת גוף נקבה בזכר.
כשהם התחילו בפזמון תומר התנער.
"היי! תפסיקו!" הוא צרח ומישהו מהם לחץ באלם על המערכת סטריאו שהשמיעה את המנגינה תוך כדי שהשאר הפסיקו לשיר. "אני סטרייט! לגמרי סטרייט! והוא - " הוא הצביע על דן, משתנק בדרמטיות. "אידיוט!"
אחד מהרקדנים המזמרים העיף על שניהם עליי כותרת, תומר התפחלץ, "אחי!!"
"הממ, סליחה." מלמל הרקדן הזדוני.
"דן, תלך מפה." תומר אמר בטון שנטה יותר לשלווה, נשם עמוקות וניסה להירגע, בתקווה שלירז לא תראה אותו בצורה כל כך זועמת שנייה לפני שיציע לה נישואין.
"אבל אני רוצה לראות. כל כך אוהב רומנטיקה." בשביל להדגיש דן הרים רגל אחת באוויר כמו בסרטים קיטשיים בזמן נשיקה, וקימץ את שפתיו.
תומר נראה מזועזע, "בבקשה."
דן חזר למבע רגיל. "אני רוצה לראות את אחותי כשמציעים לה נישואים." אמר כדי לרצות את תומר בעיקר, בטון מתחנחן ובלתי אמין.
"בבקשה. לך."
"אחי," אמר אחד הרקדנים. "פשוט תן לו להישאר, הוא ישב על הספה בלתי מזיק."
תומר צמצם את עיניו והרגיש כאילו יש לו טיק בעין. "מה דעתך," אמר בחצי זעם, "שאני אתן לו לשבת על הספה בלתי מזיק כש*אתה* תציע נישואים לחברה שלך?!"
הרקדן חייך והרים את ידו להראות טבעת, "אני נשוי."
"אז מה אם נחזור בזמן! ואז אני פשוט אשים אותו שם!"
הרקדן בלע רוק. "לא תודה."
"עכשיו לך!" הוא החווה על הדלת.
דן חייך, "אבל לא בא לי."
"אחי!! אני פשוט ניסיתי לעשות הצעת נישואים לחברה שלי, שיוצאת איתי כבר חמש שנים מתוכן שלוש אנחנו גרים ביחד! למה אתה פשוט לא יכול לתת לי להציע נישואים לאחותך?! פשוט תעשה לי טובה, ולך."
הקול הבא היה בלתי צפוי, צוחק ומגחך שבקע מכיוון הפתח. לירז, במלוא קומתה ביחד עם נעלי העקב, תפסה בידית הדלת וצחקה.
פניה אורו, ותומר נראה מתוסכל ביותר. היא החלה לצעוד לעבר תומר ותפסה בידו, מדביקה נשיקה לשפתיו. "בטח, אני אתחתן איתך."
למרות שמה שהוא ביקש הושג, תומר נראה מתוסכל, מביט לעבר דן שבסלון גם לאחר שהרקדנים התפנו ועלי הכותרת פונו. הדבר היחיד ששינה את הבעתו המרירה הייתה הסתלקותו של דן כשאחותו גררה את הארוס הטרי שלה לעבר חדר השינה.
רגע לפני שדן הסתלק, אמר, "'תה יפה," קרץ והלך.
והנה חזר הפרצוף החמוץ.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
