סוף סוף לאחר הרבה מכשולים, עיכובים וכאב ראש הצלחתי לגמור ולהביא לידי פרסום את הפרק הזה אז אני אקדיש אותו לשנה החדשה :-)
למי שלא זוכר או לא יצא לו לקרוא את הסיפור מוזמן לקרוא את ארבעת הפרקים הקודמים ולהגיב עליהם (בבקשה)
פרק 1:
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=282283#noteId_282283" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=282283#noteId_282283" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=282283#noteId_282283" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=282283#noteId_282283
פרק 2:
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=283874#noteId_283874" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=283874#noteId_283874" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=283874#noteId_283874" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=283874#noteId_283874
פרק 3:
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=284906#noteId_284906" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=284906#noteId_284906" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=284906#noteId_284906" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=284906#noteId_284906
פרק 4:
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=286354#noteId_286354" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=286354#noteId_286354" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=286354#noteId_286354" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=286354#noteId_286354
פרק 5:
כשאני מנסה להיזכר למה זה קרה הדבר הראשון שאני חושב עליו זה שהתנהגתי כמו אידיוט. בעצם לא
כמו אידיוט- הייתי אחד.
בשביל להבין למה אצטרך לחזור קצת אחורה.
לאותו יום קצת לפני הערב. ליאו לא האמין שלא רציתי יותר את ג'וניפר ואי אפשר להאשים אותו.
בשלב כלשהו ויתרתי על השכנועים , 'אז שיחשוב שהשתפנתי ואני ממציא' חשבתי לעצמי.
עשיתי שיעורים שעכשיו היו לי הרבה יותר קלים אבל מתסכלים בו בזמן. 'תמיד חשבתי שיהיה מעניין
יותר לחזור בזמן, כנראה בגלל זה לא מראים את הקטעים האלה בכל הסרטים על חזרה בזמן'. אחרי
שגמרתי להכין שיעורים גיליתי שאני זוכר את הסטטוסים הטיפשיים של היום ההוא בפייסבוק ,ולא
התחשק לי לדבר עם אף אחד מהחברים שלי שקטנים ממני בשנה של זיכרון. שיחקתי בפינבול שבמחשב
עד שראיתי משהו בזווית העין מבעד לחלון . זאת הייתה הגברת מהחלום האישה בעלת השיער הבלונדיני
הארוך והשמלה הצהובה ששלחה לי את ההודעה. בחלום היא הייתה מטושטשת יותר עדיין לא ראיתי את
תווי הפנים המדויקים שלה, את צבע העיניים שלה או הגוון המדויק של שיערה או שמלתה אבל נדמה
שדמותה מתחילה להתחדד מאז ראיתי אותה לראשונה. "מה אתה עושה?" אמר קול מאחורי שהקפיץ
אותי . הסתכלתי לאחור וראיתי את אחותי הקטנה מגחכת. היא הייתה קטנה יותר, ועדיין היא ידעה
להתגנב מאחורי במומחיות כבר מאז. החזרתי את מבטי אל המקום בו ראיתי את האישה המסתורית אך
היא כבר נעלמה. נאנחתי "שום דבר". אנה הביטה עליי במבט בוחן שתמיד הזכיר לי שבמידת ההבנה
שלה היא יכולה באותה מידה להיות אחותי הגדולה. "אני יודעת שמשהו מטריד אותך, למה אתה לא מספר
לי?" אני מרים גבה כשהיא אומרת את זה. 'היא הייתה ככה גם בגיל חמש?' אני שואל את עצמי . "אני לא
בטוח שתביני אנה, למען האמת אני אפילו לא בטוח שאני מבין" אנה חייכה ואמרה לי את מה שכבר
אמרה לי ביום ההוא בהקשר אחר לגמרי "כשאתה לא בטוח זה הזמן לבדוק" ויצאה מהדלת. כעבור דקה
ראשה צץ פתאום מהדלת הפתוחה "אהה ורומן". "מה?" שאלתי. "אמא אמרה לי להודיע לך חגיגית שאם
לא תחזור מהמסיבה בחצות אתה ישן בחצר" אנה צחקה אבל אני לא. אנה אומנם הייתה בוגרת מאוד
לגילה אבל עדיין ישנה מוקדם ,ולא ידעה שאמא שלנו לא צוחקת בעניין הזה בפעם הראשונה שהגעתי
הביתה מאוחר מדי ישנתי על יד הדלת בשק השינה שלמזלי שמרנו במחסן בחוץ. הסתכלתי על השעה
וראיתי שכבר שבע וחצי ואני צריך להתארגן למסיבה ולצאת . ראיתי את הבגדים שארגנתי לי יום קודם
או לפני שנה, תלוי איך מסתכלים על זה. חולצה מכופתרת בדוגמת פסים אנכיים בירוק ולבן וג'ינס בהיר.
החזרתי אותם למקומותיהם בארון והוצאתי טי שירט כחולה כהה חלקה וג'ינס שחור . לא כי התחשק לי
ללבוש את ההפך או מה שאפשר לנחש אלא בגלל שאלה הבגדים שג'וניפר גרמה לי לזרוק למרות
שאהבתי ללבוש אותם. לקחתי את הארנק שלי ונעלתי את הנעלי הקאפה הישנות שלי שבסוף אותה שנה
כבר היו קטנות לרגליים שלי וירדתי למטה. רגע לפני שיצאתי מדלת הכניסה נשמעה צעקה "הולך בלי
להגיד כלום?" אמרה אמי מהסלון. היא אפילו לא הרימה את הראש מהספר שקראה . "אני הולך, ביי
אמא" הרמתי את הקול וצעקתי "ביי אנה!" כדי שתשמע אותי בקומה למעלה. הלכתי לליאו ומשם
למסיבה בבית של אחת הבנות שעברה דירה ועשתה מסיבה לכל השכבה אבל ברור מי באמת מוזמן לבוא.
תמיד חשבתי שזה לא בסדר שאני אחד מהם. כשהגענו לבית ראיתי כמה בנות רצות מהבית . כשהן חלפו
שהן בוכות ולצערי ידעתי למה הייתי עד פעם למשהו מהסוג הזה. כדי להרחיק את הלא "מקובלים" הבנות
האחראיות למסיבה וכמה בנים שבשנה הזו יצא לי להכות עושים את מה שנקרא "הטקס" זה משהו
משפיל לאותו אחד שהסתכן ובא למסיבה נראה שהטקס של הבנות האלה היה אכזרי ממש. כבר שהיינו
במסיבה היה לי נורא משעמם לבלות עם הילדים האלה וכשאני ישבתי על הספה ולא עשיתי כלום גם ליאו
עשה כמוני . אחרי כמה דקות אחת הבנות נגשה אלינו והתיישבה על משענת הספה על ידי "היי רומן, למה
אתה יושב בצד?". "אין לי מי יודע מה חשק לרקוד" זאת הייתה רונה , היא הייתה החברה של ליאו
בעתיד והם כל הזמן נפרדו וחזרו ולכל מקום שהם יצאו הם הזמינו אותי אבל אף פעם לא עם ג'וניפר.
"אפשר לשבת איתכם המסיבה קצת משעממת " היא חייכה וסימנה לליאו ולי לזוז קצת . אחרי שליאו זז
היא התיישבה ישר במקום שליאו פינה. ליאו אמר לי עם השפתיים "לך על זה" . בחיים לא חשבתי שליאו
יסמן לי להתחיל עם החברה שלו, זה הרגיש משונה אבל חשבתי לעצמי 'אם היא לא הייתה החברה שלו
מעולם זה נחשב שגנבתי לו אותה?' . פעם שמעתי כמה מהבנות מדברות והן אמרו שרונה לקחה את
הקטע עם ליאו והקנאה רחוק מדי. עכשיו נראה לי שהבנתי למה הן התכוונו כי באותה המסיבה רונה
התחילה עם ליאו ועכשיו היא אפילו לא הסתכלה לכיוון שלו לפחות עד שליאו פיהק ואמר "היי אחי תביא
ת'פלאפון רגע" . הבאתי לליאו את הטלפון שלי בלי לחשוב בכלל והמשכתי לדבר איתה . אני כבר לא
זוכר על מה דיברנו כל כך הרבה אבל השיחה פשוט זרמה עד שהגענו לדבר על חברה שלה שעשתה
שטויות ליד איזה בן והוא אפילו לא שם לב. "את רצינית? איך אפשר לא לשים לב למשהו כזה?" היא
פתאום השתתקה והרגשתי את המתח שהיה לה בעיניים. היא חיכתה שייפול לי האסימון וכשהוא נפל היא
כבר התכווצה אל תוך עצמה ועמדה ללכת מרוב בושה . אז ממש באותו רגע הנחתי את ידי על ידה והיא
הרימה את הראש אליי וכשראיתי אותה מסתכלת עליי עם כל הציפייה הייתי חייב לחייך.היא חייכה חזרה
את החיוך הכי מדהים שראיתי . החיוך שלה היה כן ואמיתי לגמרי שלא כמו מה שהתרגלתי לראות
ואהבתי את השינוי הזה. ברגע שידה השתלבה בשלי ליאו שאל "מה הפואנטה במשחק הזה של להזיז
ת'שעון?" . ידי החליקה מידה של רונה כשהוא אמר את זה "אל תיגע בזה!". קמתי מהכורסא בזמן שליאו
אמר "תרגיע, הזזתי את השעון ולא קרה ..." חטפתי ממנו את הטלפון והספקתי רק לשמוע את סוף
המשפט לפני שהעולם נמוג לנגד עיני . דווקא אז חשתי באירוניה שבסוף המשפט ובמצב שבו אני שרוי - "...כלום" .