פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 4473 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים פאנפיק הארי פוטר חסר שם פרק 4 אנג'ל
שם הכותב (נכון לכאן, כינוי): נחשו. מתחיל ב-א', נגמר ב-ל'.
שם היצירה: אין ממש שם.
דירוג: אני משערת שמשהו בין pg13 (מגיל 13) ל R (מגיל 15. נסגור על 14?) על שימוש באלכוהול, קללות, ואזכורים דלים של מין ועירום. לא משהו בוטה מידי או מתואר.
פאנדום: הארי פוטר.
שיפ/דמויות ראשיות: דמויות ראשיות - דראקו, הרמיוני, ג'יימס ולילי.
שיפ - דראקו/הרמיוני וג'יימס/לילי.
ויתור זכויות - כל הזכויות למיניהן על מירב הדמויות שייכות לרולינג, חוץ מכמה ברקע שהמצאתי. הרעיון המדהים של הארי פוטר, כמובן, גם כן שייך לה.
כשחזרו למעונות שלהם, בכניסה, על הרצפה, היו מונחים ארבעה עותקים של מערכת שעות. מעל מערכת השעות היו כתובות הנחיות לדראקו, הרמיוני, לילי וג'יימס במקרה ונרשמו לשיעורים כלשהם שלא בחרו בהם - בגלל שהיו זקוקים לליווי או בגלל שהיו צריכים ללוות.
ג'יימס הביט במערכת שלו ותהיה אחת עברה בראשו, אז הוא החליט לשאול בקול. ״איזה שיעור סנייפ מלמד?״
״שיקויים.״ השיבה הרמיוני.
״איזה יום היום?״
״שלישי.״
ג'יימס הביט לעבר יום רביעי ואז עיניו התרחבו באימה טהורה.
'מחר עומד להיות יום הזוי...' הרמיוני חשבה לעצמה כשהביטה לעבר השיעור הראשון ביום רביעי; שיקויים.
הרמיוני התעוררה מוקדם למחרת, כהרגלה. לילי נשמה נשימות כבדות מהמיטה הנוספת בחדר, היא ידעה שלילי ישנה.
המציאות הכתה בה; היא תהיה חופשיה לעצמה רק בבקרים. שאר היום שלה ניתן ללילי, והיא תוכל להחליט אם לענות את הרמיוני או לא. לגבי זה לא היו לה דאגות, לילי נראתה נחמדה.
אבל מה אם תעשה בחירות לא נכונות ולא תשאיר להרמיוני מקום לחיות?
הרמיוני התנערה, משתחלת מהשמיכות שלה ונעמדת. היא הלכה אל המקלחת הצמודה לחדר כדי להתארגן ולעשות את צרכיה, ולאחר ששטפה את ידיה חזרה לחדר וניגשה אל הארון, שולפת ממנו בגדים ומתלבשת במהירות.
לאחר מכן נעלה נעליים והביטה בלילי, שעדיין ישנה.
הרמיוני יצאה בשקט מהחדר.
דראקו מצא ספרים על וולדרמוט ואוכלי המוות מאוד מסקרנים. הוא קרא כבר כמה וכמה כרכים שנכתבו על וולדרמוט מהרגע שזה נולד. כרגע הוא נמצא בתקופת הזמן בה וולדרמוט עודנו נקרא טום רידל ובילה את שנתו האחרונה בהוגוורטס, מראה אותות הולכים ושבים לגבי רשע טהור הניצב בתוכו.
הוא קרא בדיוק על שיחה מאוד מעניינת של וולדרמוט עם תלמיד שנה ראשונה כשקול דלת נפתחת גרם לו להרים את עיניו מהספר.
״הר - ״
״אל תקרא לי ככה.״ פסקה הרמיוני, מסלקת קצוות שיער שנפלה על פניה.
״אוקיי, אז ג'ריינג'ר, מה את עושה ערה כל כך מוקדם?״
״מה *אתה* עושה כל כך מוקדם?״
״קורא.״
הרמיוני נאנחה בליבה; היא הייתה צריכה להתחנן בפני הארי ורון שיקראו עמוד אחד מספר. ודראקו מאלפוי, דווקא הוא, קורא ספרים בזמנו החופשי.
ואז התנערה, מבינה שהיא בההתה בדראקו יותר מידי זמן והוא בהה בה בחזרה.
היא התנערה וניגשה אל פתח המעונות, שנפתח לקראתה.
״לאן את הולכת, ג'ריינג'ר?״ שאל דראקו וזקף גבה.
״לאכול ארוחת בוקר.״
״זה שש בבוקר.״
״אני יודעת.״ אמרה ויצאה ממסגרת התמונה. אחרי חשיבה מהירה, דראקו תחב את הספר בין זרועו לגופו וזינק מפתח התמונה, שנסגר אחריו. הרמיוני כבר נעלמה מהעין.
כשהגיע לאולם הגדול, הרמיוני כבר דחסה מזלג עם חתיכה של חביתה לתוך פיה, מכרסמת במקביל חתיכת טוסט תוך כדי שהביטה בכרך הגדול שהונח לפניה.
מוזר, הוא לא ראה אותה מביאה ספר איתה.
הוא צעד לעבר שולחן גריפנדור, מושך את אחד הכיסאות לצידה ומתיישב לידה, מביט בה כשהיא אוכלת.
ואז נשאה את מבטה אליו וסקרה אותו, את פניו. המבט שלה גרם לו להרגיש כאילו הוא קיבל בעיטה בבטן; הצורה שבה ניתחה אותו הייתה מלחיצה.
ואז חזר לעצמו וחייך חיוך זחוח, ״מה? חושבת על כמה שאני יפה?״
״לא, אני תוהה במה לעזאזל אתה משחק.״ היא כירסמה חתיכת לחם בלי הקרום.
״משחק?״
היא בלעה, מנגבת את ידיה ומסבירה בטון שקול, ״משנה ראשונה עד שישית התנהגת כמו חזיר, ובשנה השישית עזרת לאוכלי המוות ולוולדרמוט להיכנס להוגוורטס, בנס דמבלדור לא נרצח בידיך, וגם רצחת לא מעט תלמידים שהגנו על הוגוורטס, כמו קולין קרווי וצ'ו צ'אנג. השנה איכשהו נכנסת שוב להוגוורטס, כנראה כי דמבלדור סמך עליך מסיבה מסתורית כלשהי. ניקו אותך מההאשמות כי העידו שאתה קטין שנסחף בכוח על ידי אביו לכל הקטע של אוכלי המוות, אפילו דמבלדור העיד למענך. ועכשיו אתה פה, בהגוורטס, מדריך ראשי, שאפילו שומר על אביו של הארי פוטר, האוייב המושבע שלך, מלקבל ידיעות מהעתיד. ובנוסף, הצירוף 'בוצדם מלוכלך' לא יצא מהפה שלך. אתה יכול לעשות את החשבון לבד, דראקו.״
הוא היה קוטע אותה מלומר את השם שלו אם לא היה כל כך מתפלא מהסיקור הכואב שביצעה לגביו, אאוץ', זה כאב.
ואז הניד בראשו לשלילה. ״הפעם, לשם שינוי, אני לא זומם כלום.״
עיניה של הרמיוני הצטמצמו לסדקים קטנים. ״אז למה כל המבטים האלו?״
״לא יודע.״
״אל תגרום לי לצחוק; ברור שאתה יודע.״ הרמיוני סגרה את הכרך שמולה ונעמדה. ״אני לא סומכת עליך.״
״אף אחד לא ביקש שתסמכי עליי.״ אמר דראקו.
הרמיוני גלגלה עיניים, נעמדה, והלכה ליציאה מהאולם הגדול. בשארית הבוקר (כלומר, בשעה הבאה) עיניו של דראקו לא הביטו אליה פעם אחת.
ג'יימס הופתע כשיצא מחדרו ושני זוגות עיניים נישאו אליו מספרים עבי כרך; הרמיוני ודראקו.
״כמה זמן אתם כבר ערים?״ הוא התמתח, מפהק פיהוק גדול. אולי הוא היה לבוש בבגדי בית ספר, אבל ערני הוא לא היה.
״חמש וחצי,״ השיבו השניים ביחד ואז דראקו הביט בהרמיוני במה שהיה סוג של הפתעה. הפתעה מאלפויית מעוותת. אבל הפתעה.
ואז מבטו הכסוף חזר אל ג'יימס, שגיחך בזמן שניצוץ קונדסאי הבהב במבטו. ״מגשימים את אהבתכם האסורה?״
הרמיוני זקפה גבה, ״אסורה?״
ג'יימס נחר, ״ברור. ראית פעם מערכת יחסים לא אסורה בין גריפנדורי לסלת'ריני?״
דראקו חייך בזחיחות, ״ברור, אנחנו יותר מידי טובים בשבילכם.״
הרמיוני גלגלה עיניים.
קול דלת נפתחת קטע את תחילת התגובה של ג'יימס. הוא הביט בלילי וכל המחשבות על התשובות השנונות פרחו לו מהראש. בעצם, כל המחשבות פרחו לו מהראש, נקודה. הוא הרגיש כאילו רק התאהב בה פתאום.
לילי הביטה בהרמיוני ודראקו ואז מבטה נישא לעבר ג'יימס והשתהה על פניו, עיניה מביטות בעיניו. היא קטעה את קשר העין וניגשה אל הרמיוני, השתיים ניהלו שיחה סתמית עד שהגיע הזמן ללכת לאולם הגדול.
תוך כדי אכילה עצלה דראקו הביט בהרמיוני; זו לא הראתה סימן של התעניינות במזון, ורק השקיפה על ג'יימס ולילי, לפחות עד הרגע שרון ניגש אליה.
הוויזל הקלאסי.
״היי, 'מיוני, למה את לא אוכלת?״ שאל רון בהשתוממות וניגש אליה, מתיישב לצידה ומתחיל להעמיס אוכל על צלחתו.
״אכלתי מוקדם יותר,״ השיבה והביטה ברון שהעמיס הר של בייקון על צלחתו, היא צחקה, ״אתה באמת עומד לאכול את כל זה?״
הוא הנהן, ״זה מרגיע.״
הרמיוני נזכרה למה הוא זקוק להרגעה, האמת שגם היא; הארי נעלם. רון לא היה החבר הטוב שלה עוד מאז שנפרדו, רק ידיד שולי ביותר. אבל הארי היה... הארי. הוא לא כעס עליה כי נפרדה מרון, והבין לליבה הרבה יותר מחברו. והייתה גם ג'יני, שנעלמה משום מה.
״תגיד, איפה ג'יני?״ היא הביטה בהפתעה ברון, שעצב הבהב בעיניו כששמה של אחותו עלה.
״ג'יני... היא... ממש עצובה. דמבלדור אמר שלטובתה יתנו לה שבוע חופש ב'מחילה', היא הלכה לשם היום בבוקר.״
פניה של הרמיוני נפלו באחת, הוא הרגישה איך ליבה צונח ומתנפץ.
לילי, שישבה לצידה, הבחינה בנפילה המשמעותית של פניה, ״מה קרה?״
הרמיוני הייתה מופתעת שנערה שהכירה רק אתמול שואלת אותה לשלומה, אבל התאפסה על עצמה, מחתה את דוק הדמעות שהיה מעל עיניה, והנידה בראשה לשלילה. ״אני בסדר.״
דראקו זקף גבה לנוכח ההתנערות של הרמיוני לאחר ההבעה ההמומה והאובדנית שנמרחה על פניה לפני רגע, ולא שם לב לבלייז, שהסתער עליו מאחור. ״אז מתי תכניס אותה למיטה?״ הוא החווה בראשו אל הרמיוני.
״כבר עברנו על זה, אני לא רוצה להכניס אותה למיטה.״
״אז למה אתה לא מפסיק לנעוץ בה את 'זוג העיניים המהממות שלך'?״ קולו חיקה בבירור לקראת סוף המשפט כמה מהבנות שהתלחשו על דראקו בהפסקות.
דראקו חייך, ״תמיד ידעתי שיש לך משהו אליי, בלייז.״
״ברור, בובי.״ בלייז קרץ אליו, מתיישב לידו ומשתמש באחד הכינויים שהבנות נתנו לדראקו.
אל תשאלו מה היה להן בראש באותו הרגע, כי זה לבטח לא היה שכל.
דראקו נשם לרווחה מבפנים; הוא לא ממש רצה שמישהו ידע מהסיבה שבגללה הוא מסתכל על הרמיוני; זו תחרות פנימית שלו שכוללת אותו ורק אותו, והוא לגמרי ינצח את הרמיוני מבלי שהיא תדע את זה.
התחרות הייתה לגלות את הרמיוני. ולא כמו התרגום הישיר של בלייז לזה, זה לא להפשיט אותה. זה לגרום לו להבין מה היא חושבת, איך לפרש אותה, ואיך לקרוא אותה כמו מגילת קלף. כי בסך הכל, הוא המכשף הכי חכם בדורם, לא היא.
ג'יימס לא סמך על החפצים שבית הספר הביא לו.
כל הזמן חשב לעצמו, ״מה אם הבגדים שלי יהפכו לבלתי נראים?״, ״מה אם תהיה לי פריחה?״, ״מה אם הספרים שלי יהפכו באמצע השיעור לחוברות פורנו שיגרמו למורים לרצוח אותי?״, אבל השיעור של סנייפ היה יותר גרוע מכל אלו.
הדבר הראשון שראה היה את השיער השחור השמנוני המוכר, והוא נתקף תחושת תיעוב נוראה.
ואז מבטו של סנייפ נדד אליו, ופניו נראו שבעות רצון.
סנייפ המבוגר נראה כמו סנייפ הצעיר, רק עם קמטים ופנים שנראו שספגו פגעים ישנים. אבל אותו המבט הזחוח והנתעב היה מרוח על פניו של המורה לשיקויים.
״חמש נקודות מגריפנדור.״ אמר ברגע שהכיתה התמלאה תלמידים.
״על מה?״ שאל ג'יימס בפליאה.
״על הופעה מרושלת.״ המורה לשיקויים הצביע על שיערו של ג'יימס והסתובב אל הלוח. ״אה, ועוד חמש מגריפנדור.״ הוא סובב את פניו וחייך ברשעות אל ג'יימס, ״על פקפוק בסמכות המורה.״
השיעור היה סיוט; ג'יימס לא ראה מימיו מורה שהתאמץ כל כך להוריד נקודות מבית כלשהו בגלל אדם מסויים.
כל פעם שסנייפ הוריד מגריפנדור נקודות כל חציו הגריפנדורי של הכיתה דפק את הראש בשולחן, רוחם של הסלת'רינים נראתה מרוממת.
טוב, הכל השתנה כשידה של לילי התרוממה כשרצתה לענות על שאלה.
״כן, ליליאן?״ פיו של ג'יימס התעקם בבוז, ברור שסנייפ ירצה לקרוא ללילי בשמה הפרטי ולהישמע רשמי במקביל. ברגע ההוא ג'יימס רצה לקפוץ על השולחן של סנייפ, ולצרוח תוך כדי ריקוד - ״איתי היא התחתנה!״
ואז לילי ענתה על השאלה במדויק, וסנייפ אמר את המשפט היחיד שנשבע שלא יאמר איי פעם, המשפט שגרם לכל פיות התלמידים (חוץ מלילי וג'יימס) להישמט ולשלל של מבחנות ליפול על הרצפה ולהתרסק בקול נפץ.
״עשרים נקודות לגריפנדור.״
נוויל פונה למדאם פומפרי בעקבות הלם, סלת'ריני אחד התנדנד שוב ושוב על כסאו וצרח שתפיסת עולמו השתבשה, סנייפ הביט בכיתה במבט מעורפל שגרם לך לחשוב שהוא שתוי - הרמיוני באמת חשבה שהוא תפס בבקבוק קטן כשפינו את נוויל - וכל שאר הכיתה הייתה עם הבעות הלם שלא נמחו מפניה. הם הגיבו, אבל עדיין היו המומים. רון נתקע בהבעת הלם כשעט הנוצה שלו אחוז בידיו.
סנייפ הביט בכיתה במשך כמה דקות, ״קחו לכם שעה חופשית, תעזבו אותי עכשיו.״
וכל הכיתה יצאה משם כמו עדר של רובוטים.
לילי חשבה שמדאם פומפרי עשתה טעות שהחליטה לקחת איתה רק את התלמיד שהתעלף מההלם.
דראקו והרמיוני השתרכו אחריה ואחרי ג'יימס בתנועות של רובוטים אחרי שיצאו מכיתת השיקויים. אחרי רבע שעה שבה צרחו להם כל דבר שעלה בדעתם, ג'יימס גרר אותם למעונות שלהם, מילא שני דליים במי קרח, והפך אותם על ראשם.
זה עבד. אבל דראקו היה משתמש בקללה ההורגת אם הרמיוני לא הייתה דורכת לו על הרגל.
מקגונגל נעצה בלילי מבט חם כשנכנסה לכיתה, ואז חיוך רפה נמתח על שפתיה הזקנות כשג'יימס נכנס.
כשישבו במקומות - ג'יימס ליד לילי, הרמיוני ליד רון, ודראקו ליד בלייז - ג'יימס סקר את מקגונגל בפליאה, ״את ודמבלדור לקחתם משהו? אתם נראים כאילו לא הזדקנתם בשנייה.״
החיוך של מקגונגל נמחק. ״ג'יימס פוטר, שכחתי כבר כמה הנימוסים שלך רפים.״
״אבל את עדיין התגעגעת אלי.״
מקגונגל גלגלה את עיניה.
״אז מה, אין עדיין בעל?״
וג'יימס ניצל מהקללה ההורגת בפעם השנייה באותו היום על ידי הרמיוני.
השיעור עבר במהירות; בעיקר בגלל הדו שיח המשעשע והחולף בין ג'יימס למקגונגל. ההערות המבדרות של ג'יימס והתשובות השנונות של מקגונגל גרמו לתלמידים להרגיש כאילו הם במשחק פינג פונג.
זה התחיל בתחילת השיעור; ״אז למה את באמת לא נראית זקנה יותר?״
״אתה באמת יודע איך לדבר לגברת.״
״אני יודע.״
אחרי זה זה המשיך בנתינת המשימות; ״רק אם תהפכו את הציפורניים שלכם לוורודות בנוסף, תקבלו את הציון המלא.״
״ואם נהפוך את השיער שלך לירוק נקבל בונוס?״
״אתה יכול לנסות, מר פוטר. אבל הירוק היחיד שתראה יהיה מהמטה שלי, שישגר לעברך את הקללה ההורגת.״
ואפילו לא דעכו לקראת סוף השיעור; ״אל תשכחו להביא את העבודות למחר.״
״ואם הן יפלו לאח בדרך מסתורית כלשהי?״
״אם כך, אתה תמצא את עצמך שוחה עם הדיונון הענק בדרך מסתורית כלשהי.״
תלמידי גריפנדור וסלית'רין מצאו את עצמם משועשעים אחרי ההתנצחויות שביצעו ג'יימס ומקגונגל למענם; יותר מחצי כיתה יצאה מהחדר בסוף השיעור הכפול עם חיוך מרוח על הפנים. ביניהם לילי והרמיוני.
ג'יימס באמת לא יכל לדאוג פחות לגבי שאר הכיתה; אבל לגרום ללילי לחייך הייתה מבחינתו פסגת העולם.
ומשם היום המשיך בלי הפתעות מיוחדות; ג'יימס הפגין יכולת טובה במיוחד במקצועות, הרמיוני נזכרה שאמרו עליו שהיה בין התלמידים החכמים שלמדו איי פעם בהוגוורטס.
ארוחת הצהריים נמשכה בשיחה עצלה עם רון וכלה בהברחה של לבנדר ופרוואטי מג'יימס. מסתבר שהן מצאו אותו מושך.
לילי לא יכלה להתווכח, ג'יימס באמת נראה לא רע. בעצם, לומר ״לא רע״ על ג'יימס יהיה מוזר בשבילה; כן, ג'יימס היה חתיך.
לילי התנערה, לא מבינה למה לעזאזל היא חושבת על ג'יימס.
מהרגע שחיבק אותה לא הבינה למה לא נישק אותה וזהו. לא שהיא רצתה, זה היה פשוט... מוזר. כלומר, עד היציאה להוסמגיד הוא יכול לנשק אותה, והוא מספיק חכם כדי להבין את זה, אז למה- היא קלטה באותו הרגע שהיא בוהה בו. ג'יימס חייך אליה את החיוך המקסים הרגיל שלו.
היא נאנחה והסיטה את מבטה למקום אחר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים :-) טל
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים אנג'יייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייתתתתתת argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
זה ממש טוב ! התעלית על עצמך הפעם !
נאמנאמנאמנאמ
מחכה ומצפה ושאר פועלים-שמבטאים-שהייה-לשם-דבר-מה להמשך !
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים תודה! אנג'ל
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים אתרגם את זה לשפה שתביני >< argo - Mihawk <FONT COLOR=RED>
-
-
-
לפני 12 שנים ו-4 חודשים למה להיות מרושעת??? למה??? Silver
-
