פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2841 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים Troubles פרק 2 Silver
Troubles
למחרת הלכתי לבית הספר כשמייקאפ מנסה להסתיר ללא הצלחה את השקיות שמתחת לעיניי.
את כל הלילה ביליתי במחשבות עליו.
העיניים הירוקות שלו שבו אותי. כל פעם שהבטתי בו, כל פעם שחשבתי עליו, הרגשתי כאילו אני טובעת באותן עיניים, שהביטו בי בצורה שגרמה לי מצד אחד להרגיש כל כך טוב, אבל, מצד שני, כאילו הפשיטו אותי במבטן. לא ידעתי אם אני אוהבת את התחושה הזאת.
אבל התלבטתי. לא ידעתי אם זאת אהבה, אותו רגש מוזר שחובט לך בתוך הבטן בלי רחמים. שמעתי על פרפרים בבטן, לא על פילים. הרגשתי עקצוץ משונה בכל פעם שנזכרתי בזלזול החבוי בטון האדיב כביכול שלו. המבטים, הרמזים האלה, שאז לא הבנתי ממש, אבל היום אני מבינה בבהירות. כולם גרמו לי לרצות הסתתר ולא לצאת לעולם, ולרצות לנשק אותו.
"אף אחד אינו מושלם", הרהרתי. רציתי לדעת אהבה מה היא.
הוא חיכה לי, כמובן, למחרת בבית הספר. הוא ישב מאחורי השולחן, מוצץ את הדיו מהעט הכדורי שלו. פעולה שבמבט לאחור מזכירה לי ערפד שמוצץ את הדם מקורבנותיו. פעולה שלאחר מכן יכולתי לזהות כניסיון התאבדות.
אך מובן שלא שמתי לב. כשהבטתי לעיניים האלו, כל המחשבות, כל ההרהורים שהיו לי לגביו התנדפו.
היום התנהל בתבנית זהה לאתמול, בעת השיעורים הוא דיבר, ובהפסקות נפנף את אלו שניסו להתחבר אליו, אפילו כשרייצל ניגשה אליו, והייתה ידידותית כמו שהיא יודעת; כמעט מזמזה אותו לפני כולם, הניצוץ בעיניים שלו לא נדלק, והוא דחף אותה הצידה, למעני. היום הייתי חושבת שזה פתטי, אז חשבתי שזה רומנטי.
ועדיין, הייתי מבולבלת, למשל, בשיעור האחרון, שיעור היסטוריה. את מר בלום אני אוהבת. הוא תמיד זוכר לתת ציון לשבח לשיעורי הבית המעולים שלי. בריאן העיר הערה שלא במקום הנוגעת לזהותו המינית של המורה, הערה אשר לוותה במין צחוק קטן מצדו, צחוק שאמר ״את אמורה לצחוק יחד איתי עכשיו״. עצמתי את עיני בחוזקה. למרות שהבנתי שהתגובה להערה זו תקבע כנראה את המשך יחסי עם הסביבה, ועם בריאן, לא הצלחתי להבין את המשקל העצום המונח על הכף.
פקחתי את עיני, וצחקתי. הצחוק היה מזוייף, וכל כך חזק שמר בלום כמעט וסילק אותי מהכיתה בגללו, הוא הסתכל עלי ונראה עצוב, המבט הזה אמר כל כך הרבה לגבי מה שאני עושה, אם המורה האהוב עלי כועס עלי, משהו כנראה לא נכון. אבל בריאן הביט בי באישור וחייך. שוב המבט הזה. המבט הזה שגורם לי לשכוח את הספק. מאוהבת, נו באמת. אם זאת אהבה, אז אולי עדיף לכולנו להשאר לבד.
****
כשנכנסתי לבית הספר יום לאחר מכן, כמעט ושכחתי מכל מה שקרה עם בריאן.
כמעט.
כשעברתי ליד מגרש החניה, ראיתי מכונית לא מוכרת, בה אם ווה כסופה חדשה, בוהקת, ויוקרתית מדי בשביל השכונה שלנו. בתוכה ישב, מי אם לא, בריאן, על עיניו משקפי טייסים שעולים לפחות כמו המשכורת השבועית שאימא שלי מרוויחה. כשראה שאני מביטה בו, או יותר נכון, בוהה בו, הסיר את המשקפיים וסימן לי להכנס. ואני, כמו מטומטמת אמיתית, נכנסתי.
״אני חוטף אותך לקנות בגדים נורמליים״ הוא אמר ונעל את הדלתות. לבשתי את החצאית האהובה עלי, פשוטה יחסית, עד מתחת לברכיים, בצבע שחור עם תחרה בקצה, יחד עם חולצה ארוכה בצבע אפרסק. לא הבנתי מה לא בסדר בבגדים שלי.
״לא! מה אתה עושה? אני אאחר לשיעור.״ הוא הניד בראשו ביאוש.
״אני חושב, שיהיה הרבה יותר כיף לחפש לך בגדים שלא נראים כאילו סבתא שלך בחרה מאשר לשבת שבע שעות בבית הספר. בכל מקרה, אני לא מוכן להסתובב עם מישהי שנראית כאילו היא יצאה מחנות צדקה.״ הוא העביר לרוורס ונסע. ואני לא חשבתי אפילו על זה שאני יכולה לשחרר את הנעילה בדלת שלי ולצאת.
״למה אתה עושה את זה?״ שאלתי, מיואשת. ממש לא התאים לי להסתובב עם בריאן בקניון שכולם מכירים אותי, וילכו ישירות אל ההורים שלי. מצד שני, אני אוכל להיות עם ברי... לא! דחיתי את המחשבה מיד מהראש שלי, בריאן הוא מתכון לצרות. אבל עדיין, לא יכולתי להתנער מהתחושה שאני מעדיפה לבלות את היום הזה עם בריאן מאשר להיות בכיתה.
״לאן אתה נוסע?״ כשחלף ליד הקניון הרגיל אליו האנשים מהאזור הלכו.
״את באמת חושבת שאפשר למצוא כאן משהו שיראה טוב? נו באמת, אנחנו נוסעים למקום הרבה יותר יוקרתי״ הנימה שבה הוא אמר ״כאן״ על המקום שבו חייתי על חיי לא מצאה חן בעיניי.
״מאיפה יש לך את כל הכסף הזה? כמה שעות אתה עבדת רק בשביל המכונית הזאת? ועוד יש לך כסף להוציא עלי?״
״הו, באמת נראה לך שאני עובד?״ למען האמת, לא יכולתי לדמיין אותו עם הסינר של סטארבאקס, מכין קפה. ״כל הכסף הזה של דוד שלי.״ הוא דיבר על כסף בזלזול, כאילו שתמיד יש מספיק, בתור אחת, שתמיד הייתה צריכה לעבוד קשה בשביל להרוויח מותרות כמו בגדים חדשים, הזלזול הזה היה מעליב. ולמרות שמאוד הסתקרנתי, שקעתי בשתיקה במשך כל הנסיעה.
****
״הגענו.״ הוא שבר את השתיקה ראשון אחרי שעה ורבע נסיעה. לא הגבתי. ״את לא הולכת לשתוק כל הזמן הזה כי כן, אני אפילו לא אתן לך זכות וטו, ואזרוק את הבגדים שלך לפח כשתהיי בחדר הלבשה.
״אוקי, אוקי, פשוט לא היה לי מה להגיד.״ הוא נכנס לקניון ופנה לאחת החנויות, רק הצצתי פנימה, ועצרתי. השם, אפרודיטה, היה כתוב בגדול. הוא לקח אותי קודם כל לחנות של בגדים תחתונים.
״בואי!״ אמר בתקיפות. הוא הוריד במהירות בערך 20 חזיות שונות מהמדפים, ודחף אותם, יחד איתי לחדר הלבשה, ולאחר מכן נכנס גם הוא.
״מה לעזאזל אתה עושה? צא מכאן מיד!״ ניסיתי להיות תקיפה, אבל נדמה שרק שעשעתי אותו.
״נו באמת, את צריכה נקודת מבט גברית אובייקטיבית, כדי לדעת איזה מתאימה לך באמת.״ אני אגיד שוב, הייתי מאוד תמימה, אבל באותו זמן זה נשמע כמו רעיון טוב.
הסתובבתי עם הגב אליו והסרתי את החולצה. מתחתיה לא לבשתי כלום. בזריזות שמתי עליי אל אחת החזיות והסתובבתי אליו בחלל הצר. הוא היה מאוד קרוב אלי. פתאום הוא נשען קדימה, יד אחת תומכת אותו על הקיר, ונישק אותי. היד שלי, כמו מעצמה, נשלחה אל שערו והידקה אותו אלי. ואז הבנתי מה אני עושה.
״תתרחק״ ניסיתי להגיד מבין שפתיו, וסתרתי לו. חזק. הוא חייך.
״את רואה, החזייה הזאת מתאימה, למשל, תראי מה היא גרמה לי לעשות.
*******
״אני לא עומדת ללכת עם הבגדים האלה״ הזהרתי אותו שוב ושוב במהלך היום, אבל הוא המשיך לקנות.
״אני אשמור אותם אצלי, אם את תרצי אותם, פשוט תבקשי. אבל רק שתדעי, שכולם יעמדו לכבודך אם תגיעי איתם״
״גם אם הם היו מוצאים חן בעיני, והם לא, לא הייתי לובשת אותם בגלל ההורים שלי, אם הייתי מתלבשת ככה הייתי מקורקעת למשך שארית חיי.״
״נו באמת, אין יותר קל מזה, את באה עם הבגדים הזקנים שלך בבוקר, מחליפה בשירותים בהפסקה לבגדים שקניתי לך, ולפני שאת חוזרת הביתה, מצדי, תחזרי להראות כמו דודה רבא שלי.״
*******
כשיצאנו מהקניון, השעה הייתה כמעט שבע בערב, ואני החלטתי שפעם אחת אני אנסה להיות בבית הספר עם הבגדים שהוא קנה לי, מה כבר יכול לקרות? לא הבנתי כמה יכול לקרות מהצעד הזה, עד שהיה מאוחר מדי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים מטריד ומעניין באותו זמן לואיזיאנה מנטש השקנאית (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים אה.... תודה? Silver (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים אני לא טובה במחמאות... לואיזיאנה מנטש השקנאית
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים יופי, אוקי, תודה (: Silver (ל"ת)
-
-
-
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים Ortash
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים Ortash (ל"ת)
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים תודה... Silver
-
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים מדהים! kida☯ <font color =800080>
"אם זאת אהבה, אז אולי עדיף לכולנו להשאר לבד..." אהבתי- הגבתי- גנבתי.... (ברשותך, כמובן, ועם קרדיט...;))
המממ... חשבתי בהתחלה שהוא חמוד- עכשיו אני טוענת בתוקף שיש לו מזל שזה לא אמתי ושזו לא אני- כי ממני הוא היה חוטף מפחת שוודי בראש- או נבוט, ואחד עם קוצים.......
מהמם, ממש גרמת לי להרגיש את הסיפור!
כל הכבוד לידיד ^^
מצפה להמשך!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים תודה רבה!!! Silver
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים חח... kida☯ <font color =800080>
-
-
-
לפני 12 שנים ו-7 חודשים אגב, קרדיט לידיד שלי שעזר לי מאוד עם הפרק הזה. Silver (ל"ת)
-
