"מה קשור משקפי שמש בלילה?!" היתה השאלה שבזכותה הכרתי את עידו. זה היה ביום הולדת של טליה, הפריקית הג'ינג'ית שהכרנו בכינרת, ושהצליחה להקסים חבורה של ברנשים מסוקסים כמונו, מספיק כדי שלא נשים לב לשלוש הבנות שישבו לידה, ושנבוא עד צפת לערב אחד. אולי הוקסמנו כי לדעתה - 'כל החברים שלי מהממים'. מסתבר שכריזמה היא מפעל חיים, היו שם מאתיים איש לפחות, בחצר הענקית של משפחת טליה. כמה חברה' נפנפו על מנגל בלהט שרק הקוקו הג'ינג'י המקפץ יכול להפיח, אחרים רקדו מול רמקולי ענק לצלילי מוסיקה אירית, כי 'יש רעשים שחודרים ישר לנשמה', ואני ערכתי מבדקים למחזור הבא של תדמור, שעיכס בחשיבות בחצר, וחשבתי לי: מדהים איך ילדה ג'ינג'ית אחת מסוגלת להצית מאתיים חיוכים, ולגרום לכל חיוך לחשוב שהוא אורח הכבוד. אחר כך הורדתי את זה למאה תשעים ותשע, כי עידו לא חייך. הוא ישב לא רחוק מהמנגל, לצד חבורת מלמלות רוחשת, ואחת מהן, שפרירית ורדרדה, התפלאה על משקפי השמש הכחולות שלו. "לראות את הפסים הלבנים", היתה התשובה. טבעי שנעצרתי להקשיב. מה גם שהוא אמר את זה בכזו אדישות, כאילו זו התשובה היחידה שיכולה להתאים. תפסתי כיסא בעמדה נוחה להאזנה, והסתוויתי כאחד שבא לדבר עם הבנות. אני אוהב אנשים שההגיון שלהם מתקדם בצעדי סוס, ולעידו ישב בראש אדון הפרשים כולם. סקרתי אותו בעודי מהנהן לרצף של צחקוקים מלווים בקיטועי מילים, הצלחתי לקלוט ארומה, שלוש נקודות. הוא הפגין חוסר עניין בוטה בשמלות שריחפו סביב, שהחריף עוד יותר בשל תשומת הלב המרובה שבה בחן את הנעליים כתומות מהבהבות של ילד ג'ינג'י מנוזל שהתברר לימים כאחיה של טליה. "אתה יכול להיות זרנוק", היתה המסקנה. הג'ינג'י, נשמה חסונה, המשיך ללמד את הבנות כמה הנעליים שלו מגניבות בלי לתהות על הפוטנציאל החדש שגילו אצלו. עידו לא היה צייד כשרונות מוצלח, אחרי שאמר מה שאמר, הוא איבד עניין בנעליים, ובחן את מנות הבשר החדשות שהובאו זה עתה בידי מנגליסט מיוזע. התאתגרתי. אני נהנה למצוא פשר לאנשים, ועידו היה מקרה קשה. כשמזגתי לי שתיה, הצעתי לו גם, ואגב זה הצגתי את עצמי. הוא שיתף פעולה, ונקשרה שיחה, מסוג שיחות ההכרות שמנסים שלא לשתוק בהן יותר מחמש עשרה שניות. אבל קשה למצוא מה לומר כשאתה שואל מישהו איך היה לו בגולן, והוא עונה לך "זיווג ראשון", בפרצוף רציני. למזלי נחתה שם בחורה ברונטית בצמות סיניות שעולמה הווריד בעדה, והסבה את תשומת ליבנו ליופי של האגם המלאכותי. לא יכול להמליץ, לא ראיתי, הייתי מחובק מדי.
כשהעלמה המשיכה במעופה, הנחית עלי עידו את השאלה המשונה שלו: "מה קשור משקפי שמש בלילה?!".
ניסיתי להבין למה הוא מתכוון מספיק מהר כי היה לי חשוב ליצור אצלו את הרושם שאני בחור 'לעניין', ולא אחד מני אותם רבים שניחשתי שלא הבינו אותו כל חייו. לא הצלחתי. הוא פירש: "נכון זאתי עם הירוק?"
אני חכם אני, אז תפסתי מהר. לבחורה, שאגב, היתה ממש לטעמי, פריקית מהסוג שלא עושה חשבון, היתה כרוכה צמה מסביב למצח. משום מה עידו ראה בה משקפי שמש. ביררתי איתו את הנקודה הזו. "מה זה משנה? זה על המצח? אז זה משקפי שמש", הוא חתם את הויכוח. הגיון נוקב, הודיתי ביני לביני. כשרשמתי תחת הכותרת הישגים שלוש כוסות מיץ עם עידו, הוזמנתי לבוא איתו לסיבוב בחצר, "לראות בבנות הארץ". "זה מהתנ"ך", הוא הסביר למצח המקומט שלי.
ראינו בהם, היה יפה. אם אומר שזה היה ערב משמעותי בשבילי, אגזים, זו היתה פשוט נקודת מפנה בחיי!
אני לא בטוח שאלוהים הוא זה ששלח את עידו ללמד אותי לחשוב אחרת, כי עידו הוא לא אחד ששולחים, אבל הוא בא לי בדיוק בזמן, ולשם הסוף הטוב אציין שנשארנו חברים עוד שנים רבות. וכיון שאי אפשר לטוב בלא רע – אוסיף ואומר שהיינו חברים עד שעידו נפטר בהשפעת פטריה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה