אני ממשיכה ללכת, מטיילת על החוף.
קופצת מסלע לסלע, מטפסת על הדיונות.
הרוח מעיפה את שערי, שורקת באוזניי,
כפות רגלי יחפות, אך לא אעצור לרגע.
החול הרך מסתחרר באוויר, נצמד לעורי, לעיניי,
והשמש שכבר התחילה שוקעת, מראירה את פני.
אני אמשיך ללכת, עד יום מותי, עד שאפול מרגליי.
כדי לוודא, כשזה יבוא, לא יישאר אף אחד,
שיהיה שם להתאבל עליי.