טוב, תכף הולכים. נסגור את המחשב וזהו..
רגע, הודעה חדשה! אה זאת היא..
אני לוחץ, הדף נטען. אני מחכה. אני יכול לראות שם קישור.. אוי לא. לא שוב. לא עוד קליפ של הלהקה הזאת שהיא כל כך אוהבת. כבר אמרתי לה שזה נמאס!
אני קורא כל מילה. מצפה לראות מילים כמו: "וזה השיר שאני הכי אוהבת".. אבל יש שם מילים אחרות.
רגע, מה היא אומרת? לא. אין סיכוי שההודעה הזאת אלי. מה פתאום שמכל הבנים היא מחבבת אותי? הבלונדינית, הגבוהה עם העיניים הכחולות? אנחנו ידידים רק חודש.. ולא יותר מזה.
ומצורף שיר.. ולא הוא לא של הלהקה.. שיר אהבה שכביכול מתאר את הרגשות שלה.. איך יכול להיות שדווקא אותי היא אוהבת? אני מחזיר תשובה, מוודא שההודעה מכוונת אלי. המום, אני סוגר את המחשב. אני בטח חולם.
כשאני חוזר הביתה אני מגלה שקיבלתי ממנה הודעה.. אני כבר יודע מה יהיה כתוב בה: "אוי אני ממש מצטערת , ההודעה הקודמת לא הייתה מיועדת אלייך..".
במקום זה, היא דווקא אומרת שהיא לא טעתה. ואני כמובן, לא מאמין שהיא מתכוונת למה שאני חושב. בטח זו בדיחה עם חברות, או סתם הודעה שלא פירשתי נכון.
מגיע יום המחרת. אני חושב שעיכלתי את מה שקרה. אני לא יודע אם זה קשור, אבל אני מרגיש לא טוב, ונשאר בבית. אני יושב מול המחשב, ומנגן את השיר שהיא שלחה לי שוב ושוב.. ומתלבט. רק לפני שבועיים היא נפרדה מהחבר שלה. זה בגללי? היא עזבה אותו כי היא מחבבת מישהו אחר.. עכשיו הכל ברור. או שלא.
טוב אני חייב לגבש עם עצמי תשובה.
אני לא אוהב אותה. אנחנו ידידים אבל לא מעבר. אני לא יכול לשקר לעצמי. ועוד יותר, לשקר לה. כמה שהייתי רוצה, לא. אני פשוט לא אוהב אותה וזהו.
אבל מה עם הידידות שלנו? אני לא רוצה שזה ייהרס. ועוד יותר, אני לא רוצה לפגוע בה. אבל אני חייב לעשות משהו.
עוד יום חולף, ואני פוגש אותה בבית הספר. בניגוד לשבועות האחרונים אנחנו לא מדברים הרבה. שנינו מתוחים. אני לא יכול להסתכל לה בעיניים.
אני חוזר הביתה, ובידיים רועדות, ולב שדופק מהר אני מניח ידיים על המקלדת. ההודעה הזאת יכולה לקבוע הרבה. לבסוף, אני לוחץ על מקש האנטר, וקורא מה בעצם כתבתי. אני סירבתי. כתבתי את האמת. כמו שאמא תמיד אומרת: "אין יותר טוב מהאמת".
היא הבטיחה שהיא לא תכעס. ושנשאר ידידים. אבל ברור שלא. אני ניפצתי לה את הלב. לא משהו שאני הייתי רוצה לעבור. לבסוף , היא עונה. נראה כאילו היא קבלה את זה יפה, אבל אני יודע שלא. אנחנו משוחחים, והימים חולפים להם, אני מתחיל לשכוח, אבל היא בטח לא. היא עדיין אוהבת אותי. ואנחנו מתנהגים כאילו כלום לא קרה, ממשיכים לצחוק ולדבר. רק שנינו יודעים על זה, ולא מתכוונים לספר לאף אחד.
כבר עובד חודש.. ומגיע חג פסח. היא שולחת הודעה וכותבת שהיא מתגעגעת. אין לי מה להגיד. רגשות האשם חוזרים.
אני רק מקווה שהיא תשכח את זה כמה שיותר מהר. כי קשה לי להמשיך.
*****************************************************************************************************
מישהו רוצה את ההמשך?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
