פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2293 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים התרסקות של מלאכים (7) אנג'ל
מרדן נעמד לצד השער, רוח נשבה מהפתח, כל מה שנשקף ממנו היה רק שחור, פיסה של שמיים.
הרוח נישבה בשיערו הבהיר, עיניו השחורות הצטמצמו בכאב כשחול נכנס לתוכן. כנפי המלאך שלו היו פרושות כבר, שתי כנפיים זהובות וגדולות, וההילה שלו, הזהובה, כיסתה את גופו, והמגן של ההילה, העיגול הזוהר מסביב לראשו, ייצב אותה לא להתפרש יותר מיד.
מריליה עמדה שם, לצידו, החזיקה בידו, עיניה מתחננות שלא ילך, לא בלעדיה.
"מרדן..." מלמלה. "בבקשה, תן לי לבוא איתך."
"אני לא יכול." אמר, והרפה מידה. "הכל יהיה בסדר." הוסיף, למרות שלא האמין בכך בעצמו.
הוא קפץ לתוך השער, אבל לפני שיכל לסרב, אחותו כבר הייתה בעקבותיו, משוטטת בנבכי הזמן והמימדים יחד איתו.
היא אחזה בבד חולצתו, כנפיה נפרשו, ההילה שלה צצה גם כן, השינוי שלה היה מהיר יותר מכל מלאך אחר, אולי בגלל שהייתה קטנה יותר בגודלה.
מגן ההילה הופיע מעל ראשה וחתם את השינוי.
"אמרתי לך לא לבוא!" סינן מרדן.
"אז בטבעיות, ברור שאני אבוא."
מרדן גלגל עיניים ונאחז בה בחוזקה שיצאו מהד השני של השער, ממש נפלטו ממנו.
בפניהם נפרש מראה מבעית, נער ונערה מתבוססים בדמם, מפלצת שחורה בצורת אדם מכוסה בדמם, ומתענגת על כל שנייה של סבל.
השניים גנחו בכאב, אבל תקווה בהקה בעיניהם כשקלטו את מרדן ומרילה.
"מריליה, את תעזרי להם, אני הולך אל המפלצת." פקד עלייה מרדן וכנפיו נפרשו במיטב גודלם, נראות מאיימות וחזקות יותר.
הפעם מריליה צייתה לאחיה, היא רצה לעבר הנערה שהייתה שכובה על בטנה והפכה אותה, היא נראתה כאילו שיתקו אותה.
עפעפיה רפרפו לרגע, ואז נפקחו. "דריאן... תעזרי לו... הוא ספג יותר ממני..." מלמלה באיטיות, כמו מתוך שינה, והצביעה על הנער שהיה שכוב לצידה. "אני אהיה בסדר."
מריליה צייתה שנית וניגשה אל הנער שהיה שכוב על גבו, דריאן, והושיטה את ידה אל ראשו, הוא רתח מחום, ונשימותיו בקושי נראו לעין.
היא הכניסה את ידה לכיסה, וגיששה אחרי הדבר שחיפשה.
הא! הנה זה! התרופה לרעל של הבובה, עוד מהמלאי שקנתה מבית המרקחת למלאכים.
היא פתחה באיטיות את הקופסא הקטנה והעגולה, היא חפנה כדור אחד בידה, ואת שאר התרופה סגרה בקפידה והכניסה שוב לכיסה.
היא פתחה את פיו וריסקה את התרופה בקלות מעליו, הרסיסים הקטנים נכנסו לתוך פיו, עכשיו כל מה שיכלה לעשות הוא לקוות שיצליח לבלוע את הכדור גם בלי מים.
היא סגרה את פיו בעדינות ופנתה אל הנערה. "תבלעי את זה." היא הציעה לה כדור נוסף.
הנערה לקחה ממנה את הכדור בידיים רועדות, ובלעה אותו במהירות. "תודה." מלמלה חלושות.
לאחר שניות מצבה השתפר באורח פלא והחיוורון שלה נעלם, החום שלה צנח, פניה נראו מלאות באנרגטיות היא קפצה על רגליה, כמו קפיץ. "הוא יהיה בסדר?" שאלה והצביע על דריאן.
"אני מקווה..." מלמלה מריליה. "מה שמך?"
"את שמי המלאכי אני לא יכולה לבטא עוד, זה העונש שלי." אמרה הנערה. "אבל את יכולה לקרוא לי לייס."
"את מלאך נופל!" קראה מריליה בהפתעה, מעורפלת במעט עצב. "מה את עושה פה?!"
"מתה." ענתה לייס. "הרגו את שנינו בעולם בני האנוש."
"את יודעת...? אם את זוכרת..." מלמלה מריליה. "את והוא... אתם תעברו עינויים ארורים בעולם הבא ואז תוצאו להורג!"
לייס הנהנה בעצב. "אני יודעת."
מריליה נאנחה, אם הייתה יודעת זאת קודם הייתה הורגת את השניים בעצמה, העינויים הללו היה דבר קשה, בעבר גם היא עבדה בסניף מלאכי המוות שאחראי על עינויים אלו ועל נושאי מוות ועינויים בכלל, העינויים הקשים בהיסטוריה של בני האנוש נכנסו לתודעתם של העריצים האכזריים מפי מלאכי המוות.
לאחר עבודתה שם מריליה הועברה כי הסתברה כרחמנית מידי, והייתה צריכה להפוך למלאך שומר כדי לטהר את עצמה מהזוהמה וההילה האפלה שהשרה עליה השירות שם.
כדי לא להתרכז בגורלם של השניים שניצבים לפנייה, מריליה העבירה את מבטה אל מרדן שנאבק עם המפלצת השחורה, היא הייתה כמעט בלתי נראית בחשכת הלילה, לולא הירח הגדול והאדום מעליהם היא הייתה נעלמת מעיניהם, ואולי גם ללא האור העצום שהפיקה ההילה של מרדן.
מרדן התנשף, חולצתו נקרעה מעליו קודם, בגלל המפלצת המטומטמת, מכנסיו היו מעוטרים בחתכים רחבים לאורך ולרוחב, קרועים יחד עם בשרו.
לעזאזל, קילל בליבו.
המפלצת, לעומתו, הייתה במצב הרבה יותר גרוע, הוא קרע מעלייה זרוע אחת ורגל אחת, אבל לצערו המפלצת הזאת לא הראתה שום חולשה בנוגע למצבה.
"מרדן!" קראה מריליה. "תשתמש בשוט!"
"את חושבת שלא ניסיתי? "שאל אותה.
"אהה... האמת שלא... זה הנשק האהוב עליך."
"היה הנשק האהוב עלי." מרדן הרים בידו גוש מתכת מעורבלת בעור מסריח. "זה מה שנותר ממנו."
"ואתה לא כועס?"
מרדן נעץ בה עיניים קרות. "ברור שאני כועס!" צרח וכמעט הפיל אותה על הרצפה.
"אל תוציא את הכעס שלך עלי! תוציא אותו עליה!" קראה מריליה והצביעה בידה על המפלצת.
מרדן גנח בכאב, הוציא מפיו משהו שנשמע כמו נחירת בוז, והסתובב לעבר המפלצת. "השוט שלי... אני כל כך עומד לרצוח אותך!"
מרדן נתן לכנפיו להתחיל להשתלב בקרב, הוא החל להתעופף לעבר המפלצת במהירות, הוא חצה אותה כל כך מהר שלייס הייתה בטוחה שראתה שניים ממנו.
כשעבר את המפלצת חתך התנוסס על בד גלימתה השחורה, בידו של מרדן היה פגיון דק וארוך.
מרדן עף כל כך מהר, הרבה יותר מהר מכל יצור אנושי, חתך שוב ושוב, כנפיו סייעו לו לזוז במהירות ולחצות את המפלצת.
בחתך האחרון שחתך את המפלצת וקרע את פלג גופה העליון מפלג גופה התחתון לייס רכנה הצידה, מתאפקת לא להקיא, ואז ראתה את דריאן, שנראה כאילו קם לתחייה.
אומנם היה חיוור מעט, ומתחת לעיניו הופיעו עיגולים שחורים – בטח בעקבות הקרב המתיש - אבל הוא היה חי ונושם, וזה היה העיקר.
"זה לא יעזור..." מלמל כשנעמד, ואז הגביר את קולו. "המפלצת הזאת תתחבר שוב!"
מרדן לא שמע אותו.
"הי! מלאך אידיוט!" קרא דריאן תוך כדי שהניח את ידיו על פיו כדי ליצור קול חזק יותר. "תכה אותה בחזה, גיליתי שם קודם מגן, כנראה שהיא צריכה להגן על פלג גופה העליון!"
כפי דבריו של דריאן, פלג הגוף העליון החל לנוע, קודם באצבעותיו, אחר כך למעלה זרועותיו, ולאחר מכן כל הגוף יכל לנוע.
בזחילה על הידיים הגוף נע לפלג הגוף התחתון והצמיד את שני החלקים אחד לשני בידיים.
אור הופיע מהפצע, אור כחול, ושהפסיק לסנוור ונעלם, כשהופיעה המפלצת ראו כולם שהיא התחברה מחדש.
"אוקי, אז נצטרך לפעול לפי הוראותיו של האידיוט." אמר מרדן וסובב את הפגיון בידו.
מרדן הסתער על המפלצת תוך כדי קיפול כנפיו, כדי שהמפלצת לא תמצא נקודת חולשה בגופו כדי להיעזר בה.
הוא שלח יד והסיר את המגן של המפלצת למרות שזו נאבקה בו, הוא התפלא לראות שגם העור שלה היה שחור, לגמרי שחור, אבל התפלא עוד יותר למצוא חזה שרירי ומוצק, חזה של גבר.
הוא התגבר על ההלם ואחז בפגיון ביד אחת, ביד השנייה נאבק בגבר, וכוחו עלה עליו כי לחץ ברגלו על חזהו של יריבו.
הוא הרים את ידו למעלה, מתכוון להטיח אותה למטה יחד עם הפגיון ולגמור עם זה.
"לא! תעצרו!" הילדה התעוררה. "אל תשאירו אותי לבד! אל תיקחו את היחיד שהיה איתי כל הזמן!"
דמעות בהקו על לחייה של סילי שזו דיברה, מבועתת. "הוא, או היא, או שניהם, מי שלא יהיו, הם היו היחידים שהיו ונשארו איתי כשהייתי פה לבד, בבקשה, תשאירו אותם."
הגבר שנמחץ לבינתיים מתחת למשקלו של מרדן התעלף, מרדן הרפה מנשקו וירד מגופו של הגבר. "זאת עברה על החוקים."
"אני בטוחה שהם יבינו, אסור להשאיר ילדה קטנה לבד ככה, זה יחשב חטא יותר גדול לגרום לדעתו של אדם להשתבש עליו, הרבה מלאכים שסולקו מהעולם הבא עשו זאת." ענתה לו מריליה. "בואו נחזור וניתן לילדה את מה שהיא רוצה."
"אבל... היא עדיין נחשבת בת אדם?" מרדן נעץ בה מבט משמעותי.
"אני סבורה שכן..." גמגמה. "בוא לא נעשה טעויות בלתי הפיכות."
לייס וסילי החליפו מבטים מלאי משמעות וחסרי פשר בו זמנית.
סילי ניגשה אל הגבר המעולף והניחה את ראשו בחיקה, היא נתנה לשיערה לגלוש על פניו מבלי משים, עיניה עדיין מלאות בדמעות, היא לא חששה עוד לחייו, אבל נשכה את שפתיה שהבחינה בשריטות העמוקות שהיו על גופו.
"בואו, אנחנו הולכים." אמר מרדן לאחר שהרכיב את השער ונעמד לצידו.
דריאן חלף ונעלם מבעד לשער, מריליה נבלעה בתוך השער לאחר מכן, כשהיא עדיין מביטה בסילי, לייס הניחה לשיערה לעופף אחורה בגלים שחורים כשהיא נבלעה בתוך השער.
מרדן נעץ בסילי ובגבר מבט חודר. "תעשו עוד בעיות כאלו, ובפעם הבאה אני באמת אמצע אתכם ואהרוג אותו."
ובמילים אלה נבלע בתוך השער וחתם אותו אחריו.
כשנחת על הרצפה בעולם הבא והסתובב, ראה מרדן את ראש המלאכים נועץ בלייס ובדריאן מבטים מלאי משמעות.
"שניכם, אתם..." אמר לשני המלאכים הנופלים. "אתם שניכם לא אמורים להיות כאן."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים מסקרן.... טל (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים תודה לך:) אנג'ל (ל"ת)
-
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים וויפי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! Tess (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים מה? אנג'ל (ל"ת)
-
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים איזה כיייייףףף!!! הלוחמת
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים עוד שלושה פרקים זה נגמר... אנג'ל
-
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים נראה לי שפספסתי כמה פרקים. אריאל (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים למה? אנג'ל (ל"ת)
-
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים מהמםם...!!!! just me!-Doritoss(;
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים תודה:) אנג'ל
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים ישש..!! just me!-Doritoss(;
-
-
-
