פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2590 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים התרסקות של מלאכים (3) אנג'ל
הידיים תפסו בצווארה בחוזקה ומנעו ממנה אוויר, דיאר ניסתה לנשום, אבל ללא הועיל.
"גאן... מה אתה?-"
"את מבינה, דיאר יקירתי?" גאן חייך חיוך מלחיץ וגדול מידי. "אני יכולתי להכריח אותך לישון איתי באותו החדר כל הזמן, למרות שיכולתי לקשור אותך בשלשלאות למיטה ואולי אפילו לענות אותך עד שתסכימי!"
היא הקשיבה, ותוך כדי תפסה בידיו וניסתה להשתחרר.
"הסבלנות שלי פוקעת, אישתי היקרה, אם ציפורני הידיים שלך חשובות לך, ואם את לא רוצה שיעקרו לך אותן בלי הרדמה, אז אני ממליץ על כך שתתחילי לציית לי."
קולו התלפף מעצמו, כמו רעל, סביב צווארה.
ידיו הרפו ממנה, אבל תחושת החנק עדיין רדפה אותה.
רגל למעלה, התמתחות, לנוע בקלילות, גוף נוקשה, תנועות אחידות, לא חדות מידי ולא איטיות מידי.
קדימה, קדימה, לזוז, מהר, אבל לא יותר מידי מהר.
אם התזוזה תהיה מהירה מידי הם שניהם יתרסקו, והרי שהם תלויים אחד בשני.
"לאט לאט," דיראן לחש אליה שהיו קרובים מספיק, ולאחר מכן התרחקו כשהמכשיר עליו היו תלויים עשה תנועה פתאומית וחדה.
לייס פלטה קריאת בהלה, האם הם שם לשם שעשוע? או שמה הם בודקים את היכולות שלהם?
כי אם כן, היא מוכנה להראות להם למה היא מסוגלת.
אבל דיראן, ששיחק את הזקן החכם, אמר לה שלא לעשות את זה קודם, אלא אם כן הם בסכנת מוות.
"אל תעזי," סינן מבין שיניו החשוקות כשהבחין בהבעת פנייה. "הם לא יודעים מספיק, הם לא יודעים למה אנחנו מסוגלים, רוצה להפוך להיות עכבר הניסויים שלהם?"
"אני חושבת שעדיף להיות עכבר ניסויים, במקום אוגר ניסויים." לייס המשיכה להתמתח על המכשיר בצורות מכאיבות שלא נראו אנושיות במיוחד, היא עברה כבר את קצה גבול היכולת בין בן אדם לבין יצור רוחני. "הנה, אנחנו כבר מתגלגלים על ה'גלגל' שלנו!"
"או, תשתקי! תשתפי איתי פעולה אחרת לא תצליחי להתמודד כאן עם שום דבר!" דיראן בעט בדבר כסוף שהתעופף לעברו, רק אז הבין מה זה היה, קוצים כסופים עשויים מתכת, דקים וארוכים, מספיק מסוכנים כדי לעוור אותם, או - אם יפגעו במקום מספיק רגיש או עדין - כדי להרוג אותם.
דיראן השתנק ובזמן המועט שהיה לו בין התקפה להתקפה הראה ללייס את החוד שהיה נעוץ בסוליה שלו, הוא מיהר להוציא אותו, אם ידרוך עליו גורלו יהיה זהה לכל גורל אחר שהמתקפות יכולות להביא עליו, הוא ידרדר על המכשיר ויפול ממנו לפני שיספיק לשים לב.
הוא הצליח להוציא את החוד מהסולייה שלו וניסה להתרכז, הוא השליך אותו, בתנועה שנראה סתמית, אבל חיוך מרוצה עיטר את פניו כשהבין שהצליח, יותר ממה שקיווה לו.
הוא הצליח לפגוע במערכת ששיגרה את הנשקים אליהם והמשיכה להניע את המכשיר.
אבל הפגיעה שלו הייתה יותר מידי מדויקת, המערכת החלה להעלות ניצוצות, המכשיר שעליו ניסו להתאזן במשך שעה שלמה ומפרכת החל להתפרק.
הוא תפס בלייס, עדיף שתהיה בקרבת מקום אליו, ככה היא תהיה בטוחה. הוא עטף את המלאכית בזרועותיו וסימן לה להשתתק ולתת לו להנחות אותה.
חתיכה אחר חתיכה המכשיר התפרק ונפל, שלבסוף, איתו גם נפלו לייס ודריאן, שחיבק אותה תוך כדי חילוק הנחיות מפורשות.
שני הגופים שלהם נפלו שגופו שלו מגוננת על גופה שלה, זרועותיו מסוככות עליה.
הם נבלעו בחלקו האפל של המתקן, השניים החליפו חיוכים, אולי לפחות עכשיו יצליחו להשתחרר.
לייס תפסה ברגלו של דריאן ועזרה לו להדוף את עצמו על אחד הקירות, בהם היה מלאי של גומחות לאחיזה.
הוא הצליח לתפוס בגומחה אחת ולייס הוטחה על הקיר, פגעה בו בעוצמה, היא הייתה צורחת בנסיבות אחרות, אבל אלו לא הנסיבות המתאימות לכך.
דריאן משך את לייס לצידו והעביר את ידו על רגלה הרועדת כדי לבדוק שלא נפגעה, אבל הוא ראה איך העצם נמצאת בזווית לא טבעית, בן אדם היה מתקפל על הרצפה וצווח במשך שעות, אבל לא לייס.
"את תצליחי לרדת ככה?" הוא שאל.
לייס הנידה בראשה לשלילה, היא הייתה מציאותית אחרי הכל, אין סיכוי שתצליח לטפס עם יד אחת.
"תעלי על הגב שלי." דריאן סובב אליה כמה שיכל את גבו, ולייס עטפה את צווארו בזרועותיה, היא פלטה אנקת כאב שהרימה את רגלייה וניסתה להתאזן, דריאן לא עזר לה, הוא פחד להכאיב לה ולגרום נזק גדול יותר.
לאט לאט הוא החל לרדת מהקיר, ירד גומחה אחר גומחה, בדק טוב לפני שעשה צעד אחד, ותהה למה כבר לא הגיעו שומרים, אולי הם מתארים לעצמם שהם מתים.
משקלה של לייס לא היה יותר ממשקל נוצה, דריאן הודה על כך שבזכות היותם מלאכים הם לא שוקלים, זה הקל על הירידה בהרבה.
במשך זמן מה המשיך לרדת, אבל לאחר זמן מה שנראה לו כמו נצח, רגלו החליקה על האבן החלקה שהזדקרה כלפי מטה.
"מה עכשיו?" לייס שאלה, עינייה זגוגיות.
"אני לא חושב שיש לנו מה להפסיד, תחזיקי חזק." דריאן עזר לה לרדת מגבו והחזיק אותה כעת בידו הימנית, בידו השמאלית עוד נאחד בגומחה בקיר.
הוא התקפל אט-אט לישיבה, וניסה לעזור ללייס עם הרגל שלה, לפי אנקת הכאב ששמע והדרך שבה רגלה נעה הבין שהעצם מרוסקת לרסיסים.
היא נאחזה בחוזקה בצווארון שלו וניסתה להזיז את רגלה כדי שכאב כמה שפחות, אבל שריריה לא הקשיבו לה והרגל זזה בתנועה מכאיבה במיוחד, דמעות של כאב עצום עלו בעיני לייס, אבל היא נשארה חרישית.
כשלייס הייתה מקופלת על רגליו של דריאן, שישב גם כן ואחז בה בזרוע הימנית שלו, הוא היסס לרגע, ואז הרפה מהגומחה.
אין דרך חזרה עכשיו.
דיאר ישבה חיוורת ומכונסת בתוך הכיסא שלה בתוך מועצת "E.N.D" ועינייה נפערו יותר כשהשיחה בין גאן לנאראי נמשכה.
בתחילה נאראי הגיע סמוק לפגישה, מתנשף בצורה מוזרה ומהירה, הוא העיף מבט מבוהל לעבר דיאר, כאילו אמר "תצילי אותי! בבקשה!"
ואכן, החדשות נא בפיו היו קשות מנשוא והביאו מזל רע.
שסיפר על כך שהמלאכים נפלו לתוך תהום ושהנכס היקר שלהם נאבד, כנראה לעד, אז גאן לא יכל יותר, הוא נעמד והכניס שתי אצבעות לעיניים של נאראי.
המדען המסכן צרח בבהלה ונאן השתעשע מהכאב שלו והמשיך לייסר אותו כשהוציא את אצבעותיו מעיניו בשליפה והחל למרוט את שיערות ראשו אחת אחת.
נאראי צרח כל כך חזק שהיה אפשר לחשוב שכל הבניין שומע אותם.
דיאר התבוננה בשניים והכבוד שלה חייב אותה שלא להסיר את מבטה, נאראי אחרי הכל ראוי לכך שישימו אליו.
כשגאן הושיט את ידו אל ציפורניו של המדען, מבקש לתלוש אותן אחת אחת ולגרום לו לעוד יסורים, דיאר שלפה סכין קטנה מהנרתיק שלה וזרקה אותה לעבר נאראי, גופו פירכס מעט, ואז נדם.
"למה לעזאזל עשית את זה?" גאן שלח אליה מבט מטורף וחסר כל צלם אנוש, שפיו נפתח התנועה שבו זז גרם לדיאר לחשוב ששתה דם.
דיאר השיבה לגאן מבט אדיש. "לאף אדם לא מגיע לסבול בחייו, לפחות לא יסורים כאלו."
"אם את תעזי להתערב פעם נוספת שאני עושה דברים כאלו, את תהיי זאת שתסבול."
"לא אכפת לי."
גאן חייך חיוך מלווה בגיחוך ונעמד. הוא בעט בגופתו נטולת החיים של נאראי, ופניו היו משועשעות לחלוטין.
הוא הסתובב אל דיאר וליטף את הלחי שלה. "מלכה שלי." לפתע הרגישה דקירה בלחייה. "אני חושב שזה שלך."
גאן גילה בכף ידו שליטפה לפני רגע את פנייה של דיאר את הסכין שקטעה את חייו של נאראי.
"אתה ניסית להרוג אותי." דיאר העבירה יד על השריטה שלה וניגבה בעזרת אצבעה את הדם, טיפת דם התאספה עליה, דיאר התבוננה בה עד שגלשה מאצבעה, לאחר מכן נשאה את עיניה אל גאן.
"תאמיני לי, דיאר שלי, אם הייתי מנסה להרוג אותך, כבר היית מתה ממזמן."
דיאר שתקה, אבל ידעה שהוא צודק.
גאן איגרף את ידו על הסכין, והמתכת חרקה תחת מגע ידו, לאחר מכן הוא הפיל את גוש המתכת שהיה פעם סכין על הרצפה, ופנה ללכת משם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים מושלם טל
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים המשך !!! פַּיוֹקַה (כיפס)
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים יש המשך... אנג'ל
-
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים תמשיכי!! סנורקה (זה עדיין דניאל, אל תתגעגעו יותר מדי:))
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים כן.... כן.... אנג'ל
יהיה המשך, אני עובדת עליו כרגע.
ותודה^^
אה, ואתה רואה את התמונה החדשה? זאת התמונה שהביאה לי את הרעיון לסיפור הזה:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים עוד!עוד! Tess
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים תודה:) אנג'ל
-
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים המשךךךךךךך אריאל (ל"ת)
-
