פרד היקר,
אז עברה כבר שנה. זה בלתי יאמן. תמיד האמנתי שנמות בסדר בו נולדנו- אני קודם, אתה 3 דקות אחרי. אבל הנה אני, לבדי. החנות עדיין פועלת, אבל זה לא אותו הדבר בלעדיך. אני מרגיש איזשהו כאב חלול ועמום עמוק בתוכי. כשילדים באים לחנות, הם מחייכים אלי. אני לא מחייך בחזרה. כבר שנה שלמה שלא הצלחתי לחייך. אבל זה בסדר, הם לא שמים לב.
אני מבקר אותך כל יום. רון סוף סוף עם הרמיוני, כמו שתמיד ידענו שיקרה. היא עוזרת לו להתמודד עם זה שאתה כבר לא כאן. ג'יני עם הארי- לפחות היא עם מישהו נחמד. ואני? אני לבדי. אני יושב כרגע מול הקבר שלך, כהרגלי. אתה יודע, כולם סביבי כל כך זהירים, כל כך עדינים. אני לא מבין למה. בסה"כ חצי ממני מת.
לפעמים יש רגעים שאני בקושי יכול לנשום. אני לא תמיד יכול לבכות, אבל כשהדמעות כבר יוצאות, זה עוזר לי להתגבר על המציאות. לפעמים, אני כל כך משתוקק לפגוש אותך, שאני חושב לגרום לכך בעצמי.
אתמול בלילה חלמתי עליך. חלמתי שנשארת מאחור, שהפכת לרוח. חלמתי שאפילו שאתה מת, אנחנו עדיין ביחד. אני התבגרתי והזדקנתי, אבל אתה נשארת צעיר. כשהתעורררתי, הוקל לי שזה היה חלום. ידעתי שזה לא מה שהיית רוצה, ושזה היה מקשה עלי. חלמתי גם שתקף אותי סוהרסן, ולא הצלחתי לעשות כלום, כי אתה כבר לא לצידי. אולי זה היה רק חלום, אבל הוא היה נכון. אני יודע שאם זה יקרה במציאות, זה יהיה בדיוק אותו הדבר. אני יודע שלעולם לא אצליח לייצר פוטרונוס שוב.
אני מקווה שאתה מאושר. שלפחות אחד מאיתנו יהיה. אני כבר לא מרגיש אותו דבר. אני כבר לא אותו בנאדם. לפעמים קורה שאני מבקר אותך, ושוקע במחשבות עד שאני נרדם. בדרך כלל אני מוצא את עצמי במיטה בבוקר. אבא מבין אותי, אבל אמא לא מסוגלת להתקרב לכאן.
להגיד לך שאני מתגעגע יהיה שקר. אני לא מתגעגע- אני מת מבפנים. כשאני מתעורר בבוקר, ואני לבד בחדר, אני לא יכול שלא להשלות את עצמי שרק הלכת לשתות משהו. ניפוץ האשליות כואב.
אני אשאיר את המכתב פה ליד המצבה, אם לא אכפת לך. ליד עשרות המכתבים שכבר נמצאים פה, מסודרים בערמה קטנה. אני אוהב אותך, אפילו שלא אמרנו את זה אחד לשני הרבה. אני עוד אחזור- אל תדאג. אני לא אשאיר אותך פה לבד.
אני כל כך מתחרט שמעולם לא הספקתי להגיד לך שלום.
ממני,
ג'ורג'.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
