בוראס נשם נשימה עמוקה והמשיך, "אסליה הייתה בתקופה של שגשוג ושל עושר כשסוחר מצליח ומאושר ושמו אָנּדִי טעה בדרכו ויד המקרה הגיע לטירה מרגן. הוא העיף מבט בציודו והבין שהוא יצטרך עוד מזון כדי להשלים את המסע.
"הוא הביט לעבר הטירה ומשך בכתפיו, בדילוג קל הוא צעד לעבר הטירה מהרהר לעצמו מה יימצא בה. הוא נכנס לטירה ופיו נפתח בתדהמה, הטירה הייתה עשירה ביהלומים נוצצים, תכשיטים מזהב טהור ובמדפי ספרים שנדמה שממשיכים עד אין סוף! אי אפשר להגיד על אנדי שהוא היה אדם עני, הוא היה אדם עשיר ובעל חברת סחר מצליחה ובטח שאי אפשר להגיד שהוא היה גנב או רמאי, הוא היה אדם הוגן ושומר חוק. אך למרות כל זה הפיתוי שבלקיחת אחד מהאוצרות היה חזק ממנו. הוא התחיל לסייר בטירה ונדהם מהעושר המדהים, קירות המסדרונות היו מקושטים במדליוני כסף ושטיחי קיר מחוטי זהב משובצים באבני חן יקרות: רובי וענבר, ברקת וספר ומהתקרה משתלשלים חוטי תחרה ומשי שבקצותיהם יהלומים, אבני טופז ופנינים מנצנצות. והאולמות היו מרהיבים גם הם, הרצפה הייתה עשויה מפסיפסי חיות ובניהם משטח פלטינה מבריק. הקירות היו מצופים במטבעות זהב בעלי ערך רב והתקרה הייתה עשויה מבדולח עם כוכבי כסף וצדפים מצוחצחים. בסופו של דבר הוא החליט שהוא ייקח דבר אחד מהטירה אך חשש כי בעל הטירה יגלה אותו בעת מעשה וייכלא אותו. הוא שלף את מברשתו העדינה ביותר וחשב שאם יתפסו אותו בעת מעשה, הוא יתרץ את זה בכך שהוא ראה לכלוך קטן על אחת האבנים ובתמימותו הרים אותה כדי לנקותה. הוא עבר בין המסדרונות וחשב לעצמו מה ייקח ובסופו של דבר הוא עינו קלטה אבן אודם אחת גדולה ויפה, לא קטנה מדי מכדי להיות שווה את המעשה ולא גדולה מספיק כך שיגלו אותה אם הוא יתחב אותה לכיס מעילו. הוא הרים אותה, שם אותה בכיסו. הוא החל לחפש את הדרך חזרה כשפתאום נזכר לשם מה בא: מזון, הוא חשב על זה לעומק ופתאום הבין שהוא לא הבחין אף לא בפיסת מזון אחת בכל הטירה. טוב, לא נורא, עדיף לסבול מרעב קל ליום יומיים מאשר להמשיך בחיפושיו ולהיתפס הגניבה. הוא ניסה לחזור על עקבותיו אך במהרה הבין שהוא נאבד בטירה. יופי, חשב, אני אבוד בטירה עצומת מימדים בלי שום דרך למצוא את הדרך חזרה. הוא המשיך לשותת ופתאום נכנס לאולם אחד ובו אף לא קישוט אחד! רצפת פלדה, קירות פלדה ותקרת פלדה. ולא סתם פלדה, זו הייתה פלדה שחורה כלילה ומבריקה כל כך שאפשר היה לראות בה את השתקפותך כמעט. ועל אחת הקירות הייתה מראה."
"המראה האפלה, נכון?" שאל דניאל.
"כן" ענה בוראס בפשטות והמשיך. "הוא הביט במראה ולא ראה שום דבר יוצא דופן, רק מראה פשוטה. אך כמו שקרה לך נוצר יצור מרושע מכל כעסיו, ושמו-"
"איוול" סיכם דניאל.
בוראס הנהן לחיוב. "וכמו שבטח הבנת קרה לו בדיוק מה שקרה לך, הוא פגש את איוול, נרצח על ידו והתעורר בכניסה לטירה ונמלט. האגדות מספרות שאיוול הופיע שוב כשהוא נסע בכרכרתו והרג אותו שוב, וחזר לחיים שוב. האגדות מספרות גם שהוא הספיק לגלות איך לעצור את איוול בזמן."
"בזמן לֶמַה?" דניאל החל להילחץ
"לעצור אותו בזמן, לפני שהוא הספיק להרוס את אסליה כולה"
"הוא הביט לעבר הטירה ומשך בכתפיו, בדילוג קל הוא צעד לעבר הטירה מהרהר לעצמו מה יימצא בה. הוא נכנס לטירה ופיו נפתח בתדהמה, הטירה הייתה עשירה ביהלומים נוצצים, תכשיטים מזהב טהור ובמדפי ספרים שנדמה שממשיכים עד אין סוף! אי אפשר להגיד על אנדי שהוא היה אדם עני, הוא היה אדם עשיר ובעל חברת סחר מצליחה ובטח שאי אפשר להגיד שהוא היה גנב או רמאי, הוא היה אדם הוגן ושומר חוק. אך למרות כל זה הפיתוי שבלקיחת אחד מהאוצרות היה חזק ממנו. הוא התחיל לסייר בטירה ונדהם מהעושר המדהים, קירות המסדרונות היו מקושטים במדליוני כסף ושטיחי קיר מחוטי זהב משובצים באבני חן יקרות: רובי וענבר, ברקת וספר ומהתקרה משתלשלים חוטי תחרה ומשי שבקצותיהם יהלומים, אבני טופז ופנינים מנצנצות. והאולמות היו מרהיבים גם הם, הרצפה הייתה עשויה מפסיפסי חיות ובניהם משטח פלטינה מבריק. הקירות היו מצופים במטבעות זהב בעלי ערך רב והתקרה הייתה עשויה מבדולח עם כוכבי כסף וצדפים מצוחצחים. בסופו של דבר הוא החליט שהוא ייקח דבר אחד מהטירה אך חשש כי בעל הטירה יגלה אותו בעת מעשה וייכלא אותו. הוא שלף את מברשתו העדינה ביותר וחשב שאם יתפסו אותו בעת מעשה, הוא יתרץ את זה בכך שהוא ראה לכלוך קטן על אחת האבנים ובתמימותו הרים אותה כדי לנקותה. הוא עבר בין המסדרונות וחשב לעצמו מה ייקח ובסופו של דבר הוא עינו קלטה אבן אודם אחת גדולה ויפה, לא קטנה מדי מכדי להיות שווה את המעשה ולא גדולה מספיק כך שיגלו אותה אם הוא יתחב אותה לכיס מעילו. הוא הרים אותה, שם אותה בכיסו. הוא החל לחפש את הדרך חזרה כשפתאום נזכר לשם מה בא: מזון, הוא חשב על זה לעומק ופתאום הבין שהוא לא הבחין אף לא בפיסת מזון אחת בכל הטירה. טוב, לא נורא, עדיף לסבול מרעב קל ליום יומיים מאשר להמשיך בחיפושיו ולהיתפס הגניבה. הוא ניסה לחזור על עקבותיו אך במהרה הבין שהוא נאבד בטירה. יופי, חשב, אני אבוד בטירה עצומת מימדים בלי שום דרך למצוא את הדרך חזרה. הוא המשיך לשותת ופתאום נכנס לאולם אחד ובו אף לא קישוט אחד! רצפת פלדה, קירות פלדה ותקרת פלדה. ולא סתם פלדה, זו הייתה פלדה שחורה כלילה ומבריקה כל כך שאפשר היה לראות בה את השתקפותך כמעט. ועל אחת הקירות הייתה מראה."
"המראה האפלה, נכון?" שאל דניאל.
"כן" ענה בוראס בפשטות והמשיך. "הוא הביט במראה ולא ראה שום דבר יוצא דופן, רק מראה פשוטה. אך כמו שקרה לך נוצר יצור מרושע מכל כעסיו, ושמו-"
"איוול" סיכם דניאל.
בוראס הנהן לחיוב. "וכמו שבטח הבנת קרה לו בדיוק מה שקרה לך, הוא פגש את איוול, נרצח על ידו והתעורר בכניסה לטירה ונמלט. האגדות מספרות שאיוול הופיע שוב כשהוא נסע בכרכרתו והרג אותו שוב, וחזר לחיים שוב. האגדות מספרות גם שהוא הספיק לגלות איך לעצור את איוול בזמן."
"בזמן לֶמַה?" דניאל החל להילחץ
"לעצור אותו בזמן, לפני שהוא הספיק להרוס את אסליה כולה"