ילדה שלי,
בעוד שבועיים לערך תעשי את הצעד הראשון שלך בבית הספר.
עד עכשיו לא הרגשתי שזה אמיתי. את צעירה עדיין, עוד לא בת שש. היו כל כך הרבה התלבטויות אם להשאיר אותך שנה נוספת בגן או לא. החלטנו שלא. גם כי את חכמה כל כך, אבל זה בהחלט לא העיקר. את בוגרת. בוגרת הרבה מכפי גילך. אני מתבוננת בך ותוהה מתי הספקת לגדול כל כך, אני עדיין יכולה להרגיש את הבעיטות שלך ברחם.
את בוגרת, ואני לא יכולה להפסיק לתהות אם לא היית קצת יותר ילדה אלמלא המחלה הארורה הזו שגונבת פיסות מילדותך. לא כך רציתי שתגדלי, לא כך רציתי שיהיה. את יודעת הרבה יותר מדי על מה שבגילך את לא צריכה לדעת.
אתמול הגיע משלוח ספרי הלימוד שלך והבנתי שזה באמת. את הולכת לכיתה א'. את הספרים הזמנתי ברשת, דרך אתר בית הספר. כשאני הלכתי לכיתה א' עמדתי עם אמא בתורים אינסופיים ב"תמיר ספרים", מוקפת בעשרות הורים וילדים צורחים ונדחפים, מחזיקה ביד נרגשת את רשימת הספרים הראשונה שלי ומסמנת בחרדת קודש כל ספר ברשימה שהמוכר הצליח למצוא. דור אחר.
"חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים..." במקרה שלך אלו באמת חמש שנים. אני מקווה שבית הספר לא יהרוס לך את הסקרנות וחדוות הלימוד הטבעית שלך. שלא ישעמם לך יותר מדי. שתשכילי לעשות גם את מה שמשעמם, כי אין ברירה, לפעמים צריך. אני מקווה שאצליח להמשיך להעביר לך שלימודים הם השער לעולם, לא קץ הילדות. לא רק כדי להצליח, אלא כדי להנות. לדעת שיש דברים שכדי לחוות אותם צריך להתאמץ. לא הכל ניתן לקבל בלחיצת כפתור בשלט.
אני יודעת שתכירי חברים חדשים, לצד חברים ותיקים. ואת מקווה ש"רועי המרגיז" לא יהיה איתך בכיתה, ושמאיה דווקא כן. אני בטוחה שתסתדרי בכל מקרה כי אני סומכת עלייך. למרות שממרומי גילי אני יודעת שעוד הרבה ילדים ירגיזו אותך, וגם מורים, אבל הרבה ישמחו.
באחד בספטמבר אצעד איתך אל בית הספר, אתן לך נשיקה ואניח לך להתמודד עם העולם. אשתדל לא לבכות יותר מדי, אבל אני לא מבטיחה שאצליח. בעצם, אני בטוחה שלא. כמו שאת תמיד אומרת – "אמא שלי מפדחת."
בהצלחה מקסימה שלי,
אוהבת אותך בלי גבול,
אמא
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
![דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )](https://simania.co.il/images/users/63456.jpg)