קיבלתי במפתיע יום חופשי שלם. ש-ל-ם. זה כל כך הרבה שלרגע התבלבלתי. החלטתי לנצל אותו היטב. התחלתי בריצת בוקר קצרצרה והמשכתי לתרגילי בטן. התקשרתי לבחור חביב ונחמד שהכרתי והזמנתי אותו לארוחת אחר-צהריים בבית קפה קטן בעל יומרות של מסעדה.אחר כך קראתי קצת ועברתי על הדואר שלי.
ואז יצאתי לטיול רגלי, סתם כך, ללא שום תכנון. בתיק הצד שלי הכנסתי בקבוק מים, ארנק, כריך, שקית חטיפי נאצ'וס, משקפי שמש ושני זוגות אזיקים. אתעכב כדי להסביר.
בקבוק – זה ברור מאליו. בחורה צריכה לשתות. זה חשוב מאד.
ארנק – לפעמים כמה שקלים זה מה שמפריד ביני לבין חפצים יפים.
כריך – גם זה ברור מאליו. בחורה צריכה לאכול.
חטיף – מובן לחלוטין. בחורה צריכה משהו פריך.
משקפי שמש – מדבר בעד עצמו. בחורה צריכה להגן על עיניה.
אזיקים – זה ברור, נכון? נכון? נכון.
צעדתי בחדווה, הסתכלתי בחנויות, עברתי ביריד אומנות שבדיוק החל לפעול, נהניתי מכל רגע. ואז החלטתי להכנס לגן החיות, סתם כדי להעביר את הזמן. טוב, אולי אני קצת משנה את המציאות. זה לא סתם להעביר את הזמן. הרי תכננתי לסעוד עם הבחור החדש ואמרתי לו שאחר כך נלך אליו ואני אקרע לו את הצורה. הוא ממש התחנן שאביא איתי אזיקים.
בקיצור, הסתכלתי על החיות. המון עופות מים שאת שמותיהם למדתי מהשילוט. תוכים מרהיבים. יענים, יעלים, עיזים, איגואנות מרשימות בטרריום, עופות מפלצתיים ששמם אמו וננדו, ולקראת הסיום, כלוב הקופים.
את הערסים שהסתובבו שם קלטתי כבר מקודם. צד את עיני במיוחד זוג רעשני, המוני וקולני. למעשה, כמו התוכים רק יפים פחות ומזיקים יותר. התרחקתי מהם ככל שהצלחתי כדי לא לקלקל את היום היפה. ליד כלוב הקופים נפגשנו. הם היו עסוקים בהאכלת הקופים בצ'יפס, והתעלמו לגמרי מהשילוט שאסר להאכיל את החיות. לפני כן ראיתי אותם מנסים להאכיל את אחת העיזים בעלים שתלשו מעץ, וזורקים אבנים על צב ענק. הם ממש התלהבו מהקופים, וכנראה שזה היה הדדי. מזמן לא יצא לקופים החביבים לראות יצורים שכאלה. למרות זאת, החלטתי לקלקל את החגיגה. פניתי אליהם ואמרתי שאסור להאכיל את הקופים. כן, בטח. אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה רושם זה עשה עליהם. הם המשיכו כמו כלום.
זה היה הרגע שהדביל ניסה לתת לאחד הקופים את מחצית הסיגריה הבוערת שבידו. עבורי זה היה יותר מדי. שלפתי את אחד האזיקים, הגעתי מכוון גבו וכופפתי את ידו לאחור. הלבשת אזיק, הידוק, הכשלה זריזה והידוק האזיק על הגדר. בינגו, הדביל אזוק לגדר. הפרחה הרימה קול צעקה וניסתה להתנפל עלי. לזכותה אומר שהיא נתנה את כל מאודה, אך כעבור פחות מעשר שניות גם היא היתה אזוקה לגדר, שלושה מטרים ממנו. נעמדתי מחוץ לטווח השגתם וחייכתי. הם צעקו כמשוגעים ואז אמרתי בואו תרגישו איך זה להיות קופים.
הם השתוללו. צעקו, צרחו, איימו וקיללו. אנשים החלו להיאסף ולהתבונן. כנראה שהלחץ פגע ביכולות הלשוניות של הצמד, מאחר שהם כמעט לא הצליחו להוציא מהפה מילה חוץ מקללות. תיארתי לעצמי שתוך כמה רגעים תגיע המשטרה והם ישוחררו, אז גייסתי את הכשרון הדרמטי. פניתי לאנשים שהחלו להיאסף מסביב, והסברתי להם כי אנו אומני מיצג וכי הקהל מוזמן להאכיל את החיות – אך מרחוק, הן עלולות לנשוך. הקרבתי את הנאצ'וס שלי ונתתי לאנשים להשליך אותם לעבר שני האזוקים. הקהל חייך בהקלה, הם כבר חשבו שאיזו משוגעת אזקה שני אנשים תמימים לגדר, ונופפו לשניים בשמחה.
אני התרחקתי בהליכה מהירה, עזבתי את גן החיות, והלכתי לבית הקפה. הארוחה עברה בנעימים. בסופה כמעט ששרתי שיר הלל לשילוב של לחם קלוי, סלט עלים וגבינת רוקפור. ממש קסום. ואז הגענו אליו, ותוך רגעים מצאנו עצמנו במיטה.
"זכרת להביא את ה... ?" הוא שאל בתקווה ביישנית, מפחד לבטא את המילה אזיקים כדי לא להפחיד אותי.
"אוי, לעזאזל", עניתי, "פשוט שכחתי. אתה יודע שאני לא אחת שחושבת על דברים כאלה".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
