הלו הלו אמא? את שומעת אותי?
אל תשאלי, החופש הגדול הזה עלה לי על העצבים לגמרי, כן. הם לא מוכנים לעשות שום דבר, רק לשגע אותי.
אריה החליט שהוא אוכל רק תותים. כן. והוא רוצה שאני אקח אותו ליער. איזה יער בראש שלך, אמרתי לו. היה את הכרמל והוא נשרף. אין יער. אין. אז תפסיק לבכות ותפסיק להתאונן. מה, אתה חושב שלי קל?!
חכי שניה.
יעל, צאי מייד מתחת לשולחן. כמה פעמים אמרתי לך לא להכנס לשם ולא למשוך את המפה! החוצה מייד!
חזרתי. כן, עכשיו היא התישבה מתחת לשולחן. אתמול זה היה בסל הכביסה. אין לה מה לעשות לילדה הזו. איפה היינו? אה, נזכרתי, בחיי, הראש שלי כבר לא פועל מהצרות שהם עושים לי.
דובצ'יק ישר מחקה את אריה, כן. גם הוא החליט להרגיז אותי. הוא בכלל לא מוכן לאכול שום דבר. וכל דבר שאני מבקשת ממנו הוא אומר לא. כאילו שהוא לא יודע לומר שום מילה אחרת. אמרתי לו שיש לו מזל שאני אמא כל כך טובה. אמא אחרת כבר היתה זורקת עליו איזה סיר או משהו. עכשיו הוא יצא מהבית. כן. חשב שאני לא שומעת אותו. בטח הלך לרון. זה החבר המטומטם שלו שיושב בבית עם בלון צהוב ובוכה שאבא שלו הבטיח לנפח לו. האבא הזה אף פעם לא בבית. לאן השכונה הזו הדרדרה, אני אומרת לך.
אוי ואבוי! אני חייבת לנתק. אני רואה את יעל בחוץ. אל תשאלי. היא מצאה לה איזה ארגז והיא מנסה להיכנס אליו. מה יש לילדה הזו. אני מוכרחה להעיף את הגרוטאה הזו משם. מה יחשבו עלי שהבת שלי מסתובבת בתוך ארגזים בחצר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
