ולהלן פרשנותי הסוביקטיבית:
יפית, כעלי כותרת.
פורחת כלפי מעלה,
לא חופרת, לא מחפשת.
באותו הפרח, ארנון.
כשורש.
שואף לחפור פנימה.
יש בו אימפולס מסויים
שמניע אותו ולא מניח..
חייב לחפור.
24 כמספר המשקפיים..
24 לחלק לשלוש נפשות בתא המשפחתי שלו = 8.
השמינייה שלך מ "לולאה".
...
אולי לא תמיד טוב לו לאדם שיגשים את ייעודו ואולי כן..
סה"כ החיים כחפרפרת מסתדרים לו בסוף,
אבל יחד עם זאת, יש השלכות. יש מחיר. יש אובדן מסוים.
24 כפול שלוש נפשות = 72.
כאסוציאציה מסיפורים ותכתובת קודמת..
לגן עדן מדומה ולא נכון מיסודו.
זווית הראיה הזו מוטלת בספק.
עיני החפרפרת -
זו הראיה שלה שלוקה בחסר.
על אף הטרנספורמציה הוא עדיין אדם.
בעת שהחפרפרת מעוורת אותו,
הוא מפסיק לראות באמצעות עיני האדם שלו.
רונית ובעלה..
משבר גיל הארבעים.
נשאר רק קעקוע..
הוא לעולם לא יקיף את העולם.
לתקן משהו, שלא מקולקל מלכתחילה..
בגלל פחד מאובדן או שינוי.
שימור מאולץ של מצב קיים בכל מחיר.
גם כאן וגם שם, (בהתחפרפרות..)
יש ויהיה חסך, טלטול, משבר, מאבק.
העוצמה.. היא עניין אינדיווידואלי.
בסופו של יום מלחמה היא עניין בלתי נמנע..
אם בעצמנו כדי לשמר מצב קיים
ואם בסובבים אותנו כדי.. (כל אחד והאגוז שלו.)
איש החפרפרת שלך מגשים את עצמו,
אבל זה עדיין לא זה.
גם שם.
המצמוץ בעיניים..
דווקא הייתי רואה אותו כרמיזה על מחיר
או החמצות מסוימת של הלב
ולא כפי שהוא הוצג: "ארנון תמיד מצטנע.."
שורה אח"כ בריחה רעיונית..
למעשה עוד באותה שורה.
אתה, כמספר אומר לנו: קנו ענווה.
ארנון.. לא אומר מילה.
ובשתיקתו, ובמצמוצו:
רוצה למכור ענווה? תמכור.
המצמוץ..
המחיר.
לא נכנסת לזה.
רמזת.
ובסוף הסיפור..
ההרהור על בדיעבד..
כלקח לאחרים.
אולי מוטב לא להתחיל לחפור בכלל,
שלא נאבד את עצמנו ונהפוך למשהו אחר.
(עצמנו.. כפי שאנחנו מכירים היום,
עם כל המסביב.. עבודה, משפחה.. )
בכל מקרה, מטבענו,
אנחנו רוב הזמן לא שלמים במאת האחוזים..
מעניין.
:)
קבל משהו קטן ומשעשע..
ב"עוף עם כוסברה"
המס' 24 כפול שש פעמים שהוא מופיע בסיפור = 144.
14+4=18.
רבין 24 = רבין 18.
אתה חזק בקטע של המספרים..
מה הקטע?
(מובן מאליו שאתה לא חייב לגלות..)
:-))
תודה!!!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
