“#
על הכריכה הקדמית של "המלון הכחול" מצוטט המינגוויי: "המלון הכחול הוא הסיפור הטוב ביותר שכתב אי פעם סופר אמריקאי". מעניין, לא? סופר אמריקאי מהולל, שאין לו מחסור באגו, מפרגן בנדיבות לסופר די אלמוני. ניסיתי לפתור את הסתירה תוך כדי הקריאה (פעם שניה) של הסיפור הזה, שיצא בהוצאת "נהר ספרים" ונכלל לפני כן באנתולוגיה "הסיפור האמריקאי הקלאסי". כבר אני אומרת שלא הצלחתי.

"המלון הכחול" הוא סיפור העוסק בהתנהגות של גברים באיזור הסְפָר של ארצות הברית. הזמן – סוף המאה ה-19. המקום – נברסקה. בתקופה זו נראה שלא היה ברור מהי ההתנהגות המצופה ממי שחי או ביקר בְְסְפָר האמריקאי. המלון נמצא באחת העיירות, צבוע, כמובן, כחול (בתים בצבע המלון כפי שתואר בסיפור, אפשר לראות כשחולפים על פני ג'יסר א-זרקה). בעליו יוצא לתחנת הרכבת כשרכבת מאסף עוצרת בה ו"צד" לו אורחים. בעת הסיפור שללו היה שלושה גברים (אין בסיפור נשים. הן נמצאות במטבח): האחד "קאובוי", האחד "מהמזרח" ללא איפיון נוסף ואחד "שוודי". איך יודעים שהוא שוודי? כל מי שהוא בהיר עור ושיער הוא שוודי מסביר שם מישהו. בנוסף לאורחים משתתף בסיפור הבן הצעיר של בעל המלון – טיפוס שנראה קצת מאותגר התפתחות. וזהו. סופת שלג מתפתחת בחוץ והתנהגות תמוהה בפנים.

קראתי אותו בפעם הראשונה כשקראתי את האנתולוגיה של הסיפור האמריקאי הקלאסי. אז תמהתי על האוסף הזה, שכלל סיפורים שלא הצליחו לעבור, לדעתי, את מחסום הזמן. קראתי אותו עכשיו כשיצא כסיפור נפרד (כמובן שכחתי את הפעם הראשונה, אחרת לא הייתי טורחת) ותמיהתי נותרה בעינה. אם זה הסיפור הטוב ביותר שכתב אי פעם סופר אמריקאי, עדיף כנראה לקרוא סופרים ממוצא אחר. הסיפור פורסם לראשונה ב 1898. הנה מה ששלפתי מהזיכרון בעזרת וויקיפידיה:
- זו השנה בה חזר ג'ק לונדון מהצפון והחל לפרסם את סיפוריו.
- באותו זמן, פחות או יותר, פרסם מארק טוויין את "וילסון הטמבל", כמה מסיפורי טום סויאר ואת "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור."
- או.הנרי טרם החל אז לפרסם מסיפוריו: הוא נאשם במעילה וישב אז בכלא. את סיפוריו החל לפרסם לאחר ששוחרר, כחמש שנים אחרי שפורסם "המלון הכחול".

והמינגוויי - שכתב סיפורים קצרים כעשרים שנה אחרי קריין - שבחר ב"מלון הכחול" לסיפור הטוב ביותר שכתב סופר אמריקאי? היה אולי סופר גדול עם טעם מוזר.”

“ספר גברי במהותו הנוגע בעניינים של כבוד גברי, אלימות, ומעורבים בו בעיקר גברים בתפקידים החשובים בספר. הספר לא מזלזל בנשים הוא פשוט מציג נקודת מבט שקשורה לזמן בו נכתב ב1898.
הכתיבה היא מתומצתת ועניינית וכל מילה תורמת להמשך המשפט והפסקה.
ההתרחשויות בספר מסקרנות כבר מהעמוד הראשון והספר מותח, עמוק ומורכב.
סטיבן קריין נולד ב1871 ומת ב1900 בגיל 29.
בסוף הספר יש אחרית דבר מרתקת של משה רון שגם תרגם את הספר מאנגלית.
בספר יש 94 עמודים והוא יצא בהוצאת נהר ספרים של ראובן מירן.
אני בהתחלה התקשיתי לקרוא את הספר בגלל האלימות שיש בו, אך מהר מאוד מתגלה עלילה מורכבת וחכמה שנותנת מבט רגיש וחומל על מצב האדם באשר הוא.
יש בספר תיאורי טבע חזקים ומהפנטים וקריין מביא כישרון ענק לכתיבת ספר שארנסט המינגווי אמר עליו: "המלון הכחול הוא הסיפור הטוב ביותר שכתב אי פעם סופר אמריקני".
כן בהחלט בעלילה קצרה מובא סיפור מרתק ומאוד מותח.
מומלץ לכולם.”