“#
כדי להתייחס באופן אישי לאירועים היסטוריים גדולים אני זקוקה לסיפור שיחובר אליהם, מעבר לנתונים היבשים שלימדו אותי בשיעורי ההיסטוריה. רומן היסטורי - אם הוא טוב - זה כמו ללכת עם (סיפור בדיוני) ולהרגיש בלי (סיפור אמיתי). לפעמים, כמו בספר הזה, הסיפור הבידיוני כל כך טוב ומבוסס, שאתה מרגיש שאם לא כך בדיוק קרה – כך בדיוק היה צריך לקרות. את הספר קראתי בזכות הביקורת של אורי רעננה (תודה רבה!).

דיס-אינפורמצייה ופייק ניוז לא הומצאו על ידי טראמפ. בתקופת מלחמת העולם השנייה הריגול והריגול הנגדי עסקו רבות בהטעיית האויב. האנגלים הפיקו הטעייה מתוחכמת לגבי מקום הפלישה המתוכננת באירופה, הטעייה שנשענה על סוכנים גרמנים שנתפסו ו"שוכנעו" לעבוד עבור הבריטים. סוכנים גרמניים שנודע עליהם לביון הבריטי ו"האכילו" אותם באינפורמצייה שקרית. מתנדבים* שגוייסו, אומנו והוצנחו או הונחתו במדינות כבושות, שם אירגנו או הסתפחו למחתרת מקומית ופעלו באומץ רב לחבל במאמץ המלחמתי הגרמני. הסיפור עוסק במרגלת – שהגיעה לאנגליה במסווה, ובתגובות מערכת הביון הבריטי.

אחד מהדברים המאפיינים את הבריטים בעיני הוא מנהיגותם. בריטניה במלחמה היתה הגורם המנהיג של מדינות אחרות, שנלחמו ונכבשו, בראשן צרפת, שנכבשה חלקית במאי-יוני 1940, בעוד המערכה על אנגליה התנהלה מאותו קיץ עד הסתיו, בהתמודדות אווירית והסתיימה בלי שהגרמנים השיגו עליונות אווירית, גם בזכות עוצמה בלתי נתפסת של העורף האנגלי, שספג אלפי הפצצות מדי לילה, נזקים בלתי נתפסים ברכוש והרוגים רבים, ונותר נחוש לא להיכנע (גם לא ליבב על מר גורלו...)

התיאור של צרפת שאחרי השחרור אותנטי ועצוב ומדגיש את העובדה שרוב האנשים יעדיפו לשתף פעולה, לא להתקומם, כדי לשרוד. רק מיעוט שבמיעוט יסתכן בפעולות נגד הכובשים. בעקבות השחרור והאנרכייה ששררה, המון זועם עשה שפטים באנשים ששיתפו פעולה עם הכובשים (בעיקר החלשים, יש לציין). המוני צרפתים הצהירו אז – מסיבות של הישרדות – על השתתפות נלהבת ברזיסטאנס...

הסיפור מרתק ועוצר נשימה, כתוב מצויין, הדמויות בנויות היטב ובאמינות. גרליס אינו נופל בפח של להפוך את הצד "שלנו" לטהור. הוא מתאר אותו בתערובת של טוב ורע, והרבה אפור, כמו במציאות. מסקנות? רק בנליות. הצורך לנצח גובר על שיפוט מוסרי ומחירו הגבוה מוצדק בעיני קובעי המחיר, שלא הם שישלמו אותו.


*ממליצה מאד לצפות בסידרה "הסוכנים החשאיים של צ'רצ'יל", שממחישה את נושא המתנדבים באס. או.אי. ופעילותם באותה תקופה.”

“כמעט כל מה שכתוב על הספר יהווה ספוילר ברמה כזו או אחרת, ולכן אסתפק בביקורת על הסגנון. מצד אחד מדובר בספר מרתק עם המון התפתחויות ושדי קשה להניח אותו מהיד. מצד שני, הספר לא חף ממגרעות. כולו מסופר בגוף שלישי. אין כמעט חשיפה של רגשות או מחשבות הגיבורים (למעט מקרים בודדים). מדי פעם גולש לתיאורים גאוגרפיים או טופוגרפיים ארוכים וטרחניים. השליש האחרון של הספר מרגיש מאד מרוח והסוף, לטעמי, מאד מאכזב ולא מתקבל על הדעת.”

“אל הספר הנפלא הזה התוודעתי לראשונה כשקראתי את הביקורת של עלית קרפ ב"הארץ" (3/7/2018). הייתה לי תחושה שזה ספר מצוין עוד לפני שקראתיו אבל לא ידעתי עד כמה שתחושתי תתאמת ועד כמה הוא ישאב אותי לתוכו...
הספר מתבסס על אירועים אמיתיים לקראת תום מלחמת העולם השנייה ומתמקד במבצע ההונאה של בעלות הברית שנועד ליצור בפני הגרמנים מצג שווא לפיו הפלישה של בעלות הברית צפויה לצאת לפועל ב"פה דה קאלה" במקום ב"נורמנדי", אזור שהגרמנים האמינו בתחילה כי יהיה ההגיוני ביותר לפלישה האמורה (מכל מיני סיבות שמפורטות בספר). חלק מהדמויות, האירועים והמקומות המתוארים בספר אמיתיים וחלק מהדמויות בדויות. הספר שופך אור על אחד האירועים שללא ספק הכריעו את הכף לטובת בעלות הברית עד לניצחון על גרמניה הנאצית ומשלב בתוכו רומן מסעיר מאין כמוהו אותו רקח הסופר אלכס גרליס בכישרון רב (ואגב זהו ספרו הראשון). ידעתי באופן כללי על תכנית ההונאה של בעלות הברית אולם הספר השלים לי "חורים בהשכלה" ההיסטורית והשילוב של האירועים האמיתיים עם הרומן הבדיוני גרם לי כאמור עונג רב.
במהלך הקריאה תהיתי איך הסופר יחתום את הסיפור... אז כדי להימנע מספוילר אגיד רק כי הוא עשה את זה באופן מפתיע (לפחות אותי זה הפתיע), עם היגיון ומרגש ביותר.”

“הותשתי... לא האמנתי כמה זמן לקח לי לסיים את הספר הזה. שום דבר בו על פניו לא רמז שאני הולכת להיתקע עליו יותר מחודש. סה"כ עלילה שאמורה להיות מעניינת, כתיבה זורמת, רקע מסקרן של מלחמת העולם השניה ועדיין התוצאה הסופית לפחות לגביי הייתה פחות טובה.
סיפורה של מרגלת כפולה שעזרה להצלחת מבצע נורמנדי בו פלשו כוחות בעלות הברית לצרפת. לטעמי הסיפור כשלעצמו מובא בצורה מתישה מידי, עמוסת פרטים ושמות, עמודים ארוכים מידי על מנת לתאר דברים זניחים מידי גורמים לתחושה של ספר ארוך מידי שלא בא לחזור אליו כל ערב. התחלתי לקראת הסוף לרפרף עם העיניים על פיסקאות כדי לקצר את התהליך. חשתי פשוט מותשת כאילו אני בעצמי לקחתי חלק בפלישה ההיא...
ועדיין ספר על נושא כזה טוב שנכתב ורק חבל שבסוף לא הכי הבנתי מי זה כל אחד ומה היה חלקו בעלילה. אולי באמת לא הייתי הכי מרוכזת והכל אשמתי.. לא יודעת.
כן אהבתי בספר שהוא התכתב יפה עם המציאות ושמר על הרבה מהאמינות ההיסטורית של הסיפור. אולי בזמן אחר עבורי הייתי יותר נהנית ממנו.
זה לא ספר טיסה. חשוב להגיע אליו מרוכזים ולהוטים לקריאה על מנת שלא ימרח לכם כמו שקרה לי. מי שיגיע אליו בתנאים הנכונים לדעתי יהנה יותר.”