“תבנית נוף מסויטת

בבוקר, רצתי בשביל העולה אל שולי חורשת אוסישקין, שהייתה בשטח ההפקר בין כפר סבא למגדיאל. לפתע נתקל מבטי, בסרט סימון אדום של המשטרה, באמצעותו סימנו את זירת הפשע, המקום בו נרצח הנער אסף שטיירמן מכפר סבא, יום קודם לכן, על ידי שלושה בני נוער.

הסיפור על אסף הוא מסוג הסיפורים שמהווים שריטה קשה בזיכרון חיי. באותה תקופה, הייתי מנהל מחלקת הספורט בכפר סבא. אסף שטיירמן גיבור הספר, היה תלמיד מגמת הכדורעף בתיכון גלילי, ושחקן הפועל כפר סבא. ילד שחיי עם אביו בארה"ב, אך החליט לחזור לארץ לאם, יעל ולתיכון, ואחר כך להתגייס לצבא. ילד שהלך ברחוב ובעיתוי מיקרי נתקל בחבורת רוצחיו, שחיפשה קורבן לרצח ללא כל סיבה, רק בכדי לחוות חוויה מזוקקת של רוע אנושי (אני לא בטוח בהסבר).

ילד יפה היה אסף, בנוסף למשחק הכדורעף בו הוא לקח חלק, הוא גם צייר וכתב שירים. קשה לתאר את ההלם, שחוותה כפר סבא, עם הירצחו, העיר שהתעקשה לשמור על סגנון מושבה תרבותית וצנועה, ועל סולידאריות קהילתית, שבה תנועות הנוער היו לעתים מרכז ההוויה, גילתה לפתע בחצר האחורית שלה, את הרשע והרוע. אירוע לא נתפס, וקשה להבנה, באופן שהוא הותיר שאלות לא פתורות, ופצע מדמם המסרב להגליד עד היום, למרות שחלפו מאז יותר מעשרים שנה.

ג'וליה פרמנטו, ילידת העיר כפר סבא, כתבה ספר על תבנית נוף מולדתה. היא הייתה בגיל 12 בשעה שהרצח התרחש. בשנת אלפיים התגלו רוצחיו של אסף, וחשפו עובדה מבהילה, מי שרצח את אסף היו בני נוער אינטליגנטיים, מבתים טובים, דווקא הילדים הלא צפויים הפכו לרוצחים אכזריים, שריטשו את גופתו של אסף, כך סתם ללא סיבה.

אסף שטיירמן ורוצחיו, עומדים רק ברקע הספר, אך הם לא גיבורי הרומן, גיבורי העלילה פועלים בהשראת הרצח שהיה, יוצאים למסע לגילוי הסודות שהרצח צופן, מסע שהוא גם לתוך נפשות ומצוקות בני נוער צעירים.

הספר נפתח בהקדמה, חקירתו של אמיתי יהונתן (שם בדוי לרוצח), בה מנסים החוקרים, להתחקות אחרי סיבות הרצח. אמיתי מדבר על דרוויניזם, תיאוריה לפיה לחזק זכות קיום והזכות לקרבן את החלש, או השונה. מושגים שנתנו לגיטימציה לקולוניאליזם ולנאצים להרוג בני אדם שנתפסו כנחותים ולא ראויים לחמלה. אמיתי שונא בני אדם באשר הם. ומה היה שנוא עליך אצל ליאור, (הנרצח) מנסה החוקר להבין, לא יודע, עונה הרוצח, ואחר כך הוא ממשיך ואומר: " לא אהבתי את העיניים שלו, היו לו עיניים של נקבה ... כשאני מסתכל על בני אדם אני שופט אותם לפי העיניים... " (12) פרמנטו בהתכתבות עם תורת הגזע, שואלת, האם לרוע אנושי בסיס אוניברסלי, האם הוא מתקיים בתרביות אנושיות באשר הן, וכחלק מכך בתרבות השוליים של בני נוער, באלה שלקחו את עצמם לקצה?

גיבורי העלילה, הם בני נוער בגיל -15, לקראת תחילת הלימודים בתיכון. דפני אנגל, גיבורת הספר, ילדה מכונסת בעצמה, בודדה ללא חברות, גונבת מהקניון כריגוש, חייה בעולם נואש בו קיים חלום, לעוף עד כמה שניתן רחוק יותר מכפר סבא. דוד אלתר, הוא חבר שלה, חברות אפלטוניות נטולת מיניות, ברית של חכמים, דחויים חברתית, ממשפחות מפורקות. הם עוסקים בקלפי טרוט, מלהטטים עם פולחני מוות. אלתר הוא סגפן וצנום, מעשן כבד, אוטודידקט שכלל לא זקוק לבית ספר בכדי לפתח את יכולותיו האינטלקטואליות. הם בורחים לעולמות הספרים, והקולנוע, חולמים להיות כותבים, או קולנוענים. דרך החלומות שלהם, הספר מתכתב עם ספרות וסרטים העוסקים באלימות, כמו התפוז המכני, של סטנלי קובריק, פרויקט המכשפה מבלייר של דניאל מייריק ואדוארדו סנאצ'ז, פעמון הזכוכית של סילביה פלאת, ומוות בוונציה של תומאס מאן, בכך לספר עומק תרבותי מרתק.

דפני ודויד מקבלים פרויקט, להכין סרט קצר למגמת הקולנוע, הם מחליטים לצלם את מעיין, ילד קטן לאם מנותקת ומזניחה, הגולש בסקטבורד בודד בכיכר, מנסה לקפוץ מעל מדרגות, ולרוב מתרסק וקם. דרכו הם מגעים ליער אוסישקין, חורשה קטנה, בקצה היישוב, בה מתקיימים מפגשים, חלקם פולחני נוער, המאפיינים כת סגורה (התכתבות עם כת השטן). ביער הילדים מקימים יחסי מין סדרתיים מבחילים ומכמירים עם הילה, ילדה קטנה ומופקרת, הנסיכה הכחולה של היער, מתקיימת בו הפקה תיאטרלית, אופנהיים שואו (על שם הנרצח), כטקס זיכרון מקברי לנרצח.

הספר עוסק בבני נוער שמרגישים אאוטסיידרים. הוא מעלה שאלה גדולה לגביהם, מה גורם להם להפוך לנוער שוליים במצוקה, ומשם להיגרר לפשע, ובמקרים קיצוניים אף להפוך לרוצחים. הוא בעיקר עוסק בנערים הזועקים לעזרה, שמושגי הטוב והרע שלהם עדיין לא מגובשים, וקל להם לבלבל ביניהם ולהיגרר לאזורים אפלים.

הדמויות של הספר מעוצבות יפה מזכרים גותיות אפלה, בנופים אמינים, המבטאים מבט של צעיריכם דיכאוניים. הספר סובל מחוסר אחידות, לצד כתיבה מעניינת ויפה, ולעתים פיוטית, יש בו קטעים פחות מעניינים. חשתי באכזבה מסוימת מהספר, משום שעלילה שבו קלושה ולא הצלחתי לקבל תשובה לשאלה המרכזית של הרומן, המקום ממנו צומח הרוע האנושי בבני נוער?”

“ספר שונה מעורר מחשבה.
זוהי דפני, בת להורים מומחים לעיצוב אבל לא לעיצוב פנים הנפש של דפני. היא גרה בכפר סבא בסביבה אמידה, לומדת בתיכון רבין היוקרתי במגמת קולנוע שלדעתה ודעת אלו החושבים על "נחשבות", נחשבת למשהו מיוחד.
במעגל הקרוב אליה נמצא דוד, וזיו.
דוד הוא גאון, שאינו צריך ללמוד, וזיו עולה מרוסיה, ליתר דיוק מטשקנט, מבקש להתערות בחברה ולמצוא לו מקום מבלי לאבד ערכים.
הרקע כפר סבא על רחובותיה וגניה, כשהקניון הוא הבילוי לקבוצה זאת.

ולבסוף מעיין,בן 12,זנוח על ידי אביו ואמו.
אין בסיפור דמויות נוספות.
ילדים אלו בני החמש עשרה,נחשפים לעובדה כי בעירם נעשה רצח סתמי של אסף שטיירמן, על ידי רעי חורב ושותפתו סיגלית חיימוביץ.
כדאי לקרוא באינטרנט.
עצמת האירועים וקורות גיבורינו בעלילה לא משתנים עקב הרצח,שמשמש זרז לתהליכים לא בונים אצלם.
הסיפור מובא בשלושה מפלסים:
- הרצח עצמו, מוצג כהד .
- סרט קולנוע שמציג מצב חריג אצל מעיין.
- השתקפות הסביבה אצל דפני, דוד , זיו ומעיין.
הסיפור הוא אפל, הוא מעמת את הקורא עם תחתית החבית של ההתפתחות בתקופת הנעורים ואינו פותח צוהר לתקווה.
המכנה המשותף לכולם למעט , זיו,הוא הוויתור של ההורים על הילדים.

הסיום הוא מטיף ובנלי, כמו שכתוב בחוברות לסוציולוגיה.
וזה מוריד מערכו של הספר.
עם זאת הקריאה מחייה את תרבות הערים והחיים שבשרון וזה יתרונו.
עדיין בסוף הספר לא הרגשתי כי קבלתי ערך מוסף רציני.”

“אני קצת מתלבטת איך לכתוב את הביקורת הזאת.

מצד אחד - נהניתי מהספר. בתור כפר סבאית מלידה הצלחתי לחלוטין לחיות את העלילה כפי שהיא כתובה, מאחר וכפר סבא מתוארת בספר לפרטיה, החל מאבני המדרכה וכלה במרכזי הבילוי ומוסדות החינוך. מבחינה זו, הספר עורר בי נוסטלגיה וגעגוע לשנות נעוריי בכפר סבא, לימי התיכון ולגיחות הקטנות ביער אוסישקין. אני חושבת שהסופרת לאו דווקא כיוונה לכך בספר, אך יש משהו מאוד תמים בדמויות. הן נאיביות, אוגרות בתוכן הרבה מאוד שנאה כלפי העולם, פציפיסטיות, מתמכרות להתבדלות ולאינדיבידואליזם ובטוחות שהנה, עוד רגע והן יוצאות מכפר סבא לתמיד ומכות גלים על כל יבשות הגלובוס. יש בזה משהו מקסים ושובה לב.

מצד שני - אין שום ערך מוסף בספר. העלילה סתמית מאד וציפיתי ליותר מהסוף. אני לא בטוחה שהייתי מסוגלת לצלוח אותו אם לא הייתי מבינה את האווירה והאנרגיה הכפר סבאית מעיניו של מתבגר, ג'וליה פרמנטו כותבת נחמד, אך לא טוב מספיק על מנת לסחוב ספר שלם עם עלילה כה דלה. בנוסף - צרמה לי ההצגה של הרוצחים כקורבנות וניסיון להצדיק את הרצח עצמו בספר. אולי הדבר היה צורם פחות לו היה מדובר ברצח בדיוני ולא ברצח שאכן התרחש במציאות. ייתכן ובמקרה כזה הקריאה לא הייתה עוברת לי בתחושה שהסופרת מנצלת את הרצח של אסף שטיירמן ז"ל בצורה כה צינית.

לסיכום - לא אמליץ על הספר אלא לכפר סבאים בלבד שמכירים וחוו את העיר בשנות נעוריהם.

אחרים עשויים בהחלט להשתעמם עד מוות.”

“ספר שנכתב בעקבות הרצח של הנער אסף שטיירמן ז"ל. רצח מזעזע שבוצע ללא מניע. הספר מעורר הרבה מחשבות, הוא מטריד וגורם לנו לתהות על מעשיהם של בני הנוער בעולם המודרני והחומרני.
הסיפור מתרחש בכפר סבא בדצמבר שנת 2000, ארבע שנים לאחר שבוצע רצח של נער שגופתו נמצאה ביער אוסישקין. הרוצח וחבריו היו נערים מבית טוב ממשפחות עם מצב כלכלי איתן.
הרצח גרם לסערה בכל הארץ ובכפר סבא עצמה במיוחד. שני נערים בני 15, דפני ודוד, נסערים מהרצח ותוהים רבות על דמות הרוצח. שניהם מתקבלים לתיכון רבין בעיר למגמת הקולנוע היוקרתית.
דפני ילדה מפונקת, מוזרה, בודדה. דוד ילד גאון שמאד אוהב לקרוא. השניים התחברו, הם רואים את עצמם מיוחדים ושואפים להיות אנשי העולם הגדול ולהצליח בחו"ל. הדמיון עובד אצלם שעות נוספות.
מסתבר שדפני מעריצה את הרוצח ואפילו כותבת לו מכתבי הערצה. ההורים, עסוקים בחיי היומיום, אפילו לא מודעים למעשיה ובטח לא למחשבותיה. הדמות של דפני סקרנה אותי מאד. חייה של דפני נעים בין עליות לירידות, בין שמחה לעצב. היא משועממת ואפילו מתחילה לגנוב מחנויות. משהו מעורער בנפשה ועלול לסכן את חייה.
דפני ודוד מבלים ביחד יום יום בקניון ערים המפורסם בכפר סבא, בקופי בין, בסופר פארם, בקסטרו ובמרכז ספיר. בתור ילידת רעננה נהגתי לבלות בכל המקומות האלה והיה כיף לקרוא על מקומות מוכרים.
בתיכון הם מקבלים משימת צילום סרט קצר והם בוחרים לצלם ילד שנוסע על סקייטבורד יום יום ברחבה בקניון ערים. הם מצרפים אליהם נער נוסף, זיו. המשימה תיקח אותם למקומות שבהם יש סמים ואלימות ותגרום להם למעשים שיטלטלו את עולמם.
הכתיבה סוחפת, אהבתי לטייל בכפר סבא במקומות המוכרים לי ובלעתי את הספר ביומיים. הספר מעורר המון מחשבות, הוא מטריד. האלימות נמצאת מתחת לפני השטח וכל רגע עומדת להתפרץ. מדובר בנוער שמרוב שיש לו הכל, הוא משועמם, מפליג בדמיונות והדרך לאסון ממש לא רחוקה.

התאכזבתי קצת מהסוף שנשאר פתוח ומותיר המון שאלות ותהיות. אני אישית מעדיפה סוף סגור.
ספר מעניין וחשוב! ממליצה בחום!”