מֶתֶק שְׂפָתַיִם
אַתְּ לֹא הַמּוֹנָה לִיזָה
עִם הַמַּבָּט הַנָּחוּשׁ הַהוּא.
אוֹ וֶנוּס נִשֵּׂאת עַל פְּנֵי קֶצֶף
גַּלִּים עַל חֲצִי צֶדֶף וָרֹד.
אוֹ פִּילֶגֶשׁ מִשֶּׁל דֶּלָקְרוּאָה,
צְעִיפִים לוֹחֲכִים אֶת מַעֲרֻמַּיִ.
אַתְּ יוֹתֵר כְּמוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁל אֶדוּאַרְד הוֹפֶּר,
בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהוּא מִתְלַכְסֵן
אֶל הַצַּד הַמִּזְרָחִי
שֶׁל בֵּית קוֹרוֹת לָבָן
בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת,
לְלֹא דְּמוּת נִצֶּבֶת
בַּחַלּוֹן בְּחָלוּק סָגֹל,
רַק אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,
הָעַמּוּדִים שֶׁל הַמִּרְפֶּסֶת הַקִּדְמִית,
וְהַצְּלָלִים הָאֲרֻכִּים
שֶׁהֵם מְטִילִים מַטָּה
עַל הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק כֵּהֶה, מֹתֶק.