“ביחד נוכל

עצבות גדולה ירדה עלי כשנודע לי שרפי חברי הטוב לריצת נעורי, נפטר ממחלה קשה. אדם שאני חייב לו את גיבוש אישיותי כרץ למרחקים ארוכים. הפכנו להיות חברים במסע תחרויות אליו יצאנו יחד לפני שנים רבות, אני הייתי צעיר והוא החונך הבוגר. בחיפושית מקרטעת, חצינו את אירופה לרוחבה, חלקנו חוויות חיים כנוודים, והאמנו באפשרות לממש חלומות באמצעות ריצה.

בעידן שלנו, מעטים היו הרצים התחרותיים או החובבים, כיום מדובר באלפים, חלקם רצים עד הקצה, ומבקשים לרוץ במרוץ הקשה והאכזרי ביותר, המרתון, שהפך להיות אירוע ספורט סוחף, בו לעתים משתתפים אלפים, כל אחד מהרצים מבקש להגשים חלומות, לשפר שיאים אישיים, לפרוץ את תקרת הזכוכית של עצמו., ולהפוך את הלא אפשרי לאפשרי.

בהיסטוריה של הריצה היו מחסומים מיתולוגיים, כתקרות זכוכית, שנחשבו בלתי ניתנים לניתוץ, אותם האדם תמיד שאף לעבור, כמו להיות הראשון לרדת מ- 4 דקות במייל. הרץ שעשה זאת היה רוג'ר בניסטר, רופא בריטי שזכה לתהילת עולם. כעת נשואות עיני חובבי הספורט למחסום חדש, האם ניתן לרדת את ה - 2 שעות בריצת המרתון, אתגר מלהיב, המצריך קצב פנטסטי ובלתי נתפס של רץ על קשוח, אתגר המעלה שאלה גדולה, היכן עובר גבול היכולת האנושית ?

כעת אני מבקש להיזכר ברפי כאדם ורץ, באמצעות קריאת ספרו של אד סיזר, פחות משעתיים, לרוץ מרתון בזמן שיא, לכאורה ספר המיועד למביני דבר בלבד, למעשה הוא מדבר בגובה העיניים, ויוצר שיח אינטליגנטי במגוון הנושאים המסבירים את תופעת המרתון. הספר הזה מתאר את המרתון כעלילה מרתקת, דרך סיפורי הרצים, ובמקביל הוא מסביר היבטים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים של המרתון, תחומי הידע בהם עסק רפי שהיה רופא פנימי במקצועו, ומאמן ריצות ארוכות, מי שראה את הריצה כשילוב בין נפש וגוף, המביא לביטוי את כוח הרצון, המאפשר לממש חלומות ולהגיע רחוק.

סיזר מנסה להיכנס לנבכי נשמתם של הרצים, ולהבין מה מניע אותם, לעבור כל שבוע מאות קילומטרים, חלקם בקצב בלתי נתפס. היכולת לחלום, לדמיין את העתיד, ולעבור קשיים על מנת לממש את החלום. מוטאי אחד מהרצים הבולטים שהיו אי פעם, כינה את היכולת הזאת, הרוח, Spirit, המאפשרת להתעלות גופנית ונפשית, המקנה תחושת חופש, ומודעות אחרת הדומה למדיטציה או לאקסטזה סוחפת.

לחלקם של הרצים יש מנטרות כמשפטי מחץ, "לנצח או למות", כך הגה בלבו דורנדו פייטרי, האיטלקי שנישא על כפיים לקו הסיום, כשהיה באפיסת כוחות הרואית, מה שגרם לפסילתו. סיזר מתמקד בסיפור שני רצים קנייתים מעוררי השראה, שתוצאותיהם נשקו לשעתיים. האחד היה הבטחה גדולה סמי ונג'ירו , צעיר שנפטר כשנפל מחלון המאהבת שלו. ברקע שלו הייתה התעללות של אב אלים בילדותו, השני, מוטאי הגיע מעבודת פרך במחצבה והיה בסיום הקריירה, אך עדיין ניסה לשפר את שיאו. לשניהם הריצה הייתה, קרש קפיצה לחיים אחרים.

סיזר מנסה להתחקות אחרי התכונות הנדרשות לרצי המרתון בצמרת הרצים המובילים בעולם. האם זאת גנטיקה, או סביבה ? התשובה לכך היא השילוב בין השניים. רץ צריך פוטנציאל גנטי, מימושו הוא באורח חייו, ריצה בגבהים נטולי חמצן, במסלולים מאתגרים, בחבורות רצים המחויבים האחד לשני, ומעל הכול בחיים צנועים הממוקדים למטרה אחת, הריצה. הרץ לא רק מאמן את גופו, אלא בעיקר את אישיותו, באופן שהוא יוכל להתגבר על תקרות זכוכית, ופחדים המקובעים בנפשו, ולהפוך אותם לאתגרים מעוררי השראה ואופטימיות.

לספר גם חולשות וחוסר אחידות. חלקם של האירועים הגדולים, סיומי הריצות כתף מול כתף, מתוארים בפיוטיות, ואחרים כמו מרתון ברלין שבו ההכרעה הייתה בשניות האחרונות, מעט ביבשושיות המהווה החמצה, לדרמה האנושית. בספר אין אחידות לאופן בו מופעים זמני הרצים, מה שפוגם במקצועיות. החסרון האחרון הצורם, הוא העובדה שהספר מתעלם לחלוטין מרצות המרתון, כמו פאולה רדקליף הבריטית, להן סיפור מופלא של התגברות על מחסומים ודעות קדומות, כמו הגישה שגרסה שנשים לא יכולות לרוץ מרתון. למרות זאת, מדובר בספר טוב המצליח להציג את ריצת המרתון כדרמה מופלאה, לא רק לחובבי ריצה.

הסקירה מוקדשת לד"ר רפי וישניצר, איש צנוע ואוהב אדם, רופא ומאמן ריצה שנפטר לאחרונה, מי שהאמין ולימד כי ביחד נוכל.”