הרומן המרתק "אחותי הדסה" הוא סיפורה של תמר לוי, נערה ואישה צעירה הנלחמת על אהבה ועל עצמאות בכל כוחה. לתמר אין סיכויים פעמיים: ראשית, היא בת למשפחה תימנית שמרנית בשנותיה הראשונות של המדינה, ושנית – היא הולכת ומתעוורת, אף שהיא מסתירה זאת בתחכום ובמאמצים כבירים. הישרדות? שיעור בגוונים של אור וחושך?
כאשר היתה תמר ילדה קטנה, בת שש, נעלמה מן הבית אחותה הגדולה, הדסה בת השלוש-עשרה. האב הזועם אסר על בני המשפחה להזכיר את שמה, אך סוד מיטתה הריקה של הדסה ממשיך לרדוף את תמר. לאן נעלמה אחותה באישון לילה? מה עלה בגורלה? והאם רק במקרה נעלמה דווקא בגיל שלוש-עשרה, גיל שבו ילדה מתחילה להפוך לאישה?
מתוך הספר: "אמה לא ידעה מה קרה להדסה הקטנה ותמר שמעה לחשושים כי אמה חיפשה אחריה בכל השכונות אבל בשקט ובהסתר, חוששת מתגובת בעלה אם יגלה זאת. מדי פעם, במיוחד כשהיתה מתוחה וחשבה שהיא לבדה, שאף אחד לא שומע, היתה ממלמלת לעצמה 'הדסה, הדסה, הדסה...' כמעין תפילה, כאילו רוחה של הבת האבודה תגן עליה. גם תמר ואחותה אפרת הפנימו את הניגון הזה תוך כדי מתיחת הצליל, ועם השנים היה כעין מסורת המבקשת הגנה עליהן, וכשלא היה מקום לתפילה אחרת היו ממלמלות בשקט וברוך, 'אחותי הדסה, הדסה אחותי'" (עמ' 8).
אך הדסה אינה האחות האבודה היחידה בספר. אבודה גם אחותה של הדסה, הלא היא תמר עצמה, בת להורים תימנים שמרנים ומסורתיים, הנקרעת בין רצונה ללמוד, לבלות עם בני כיתתה, לכסף משלה, לבין זעמו של אביה המנסה לשלוט בצעדיה. עליה לחמוק בסתר אפילו לבילוי במדורת ל"ג בעומר של הכיתה. ועוד, תמר משכללת את חייה בהסתרה ובהכחשה: היא אינה מגלה לחבריה עד כמה משפחתה שמרנית ומגבילה, ואינה מגלה להוריה שהיא כבר עובדת בניקיון, כמו אמא שלה. תמר רוצה כסף כדי להשיג לעצמה מעט עצמאות וכדי לקנות לעצמה בגדים חדשים, יפים, "ולא ללבוש רק את הבגדים שאמא מביאה מהגברת". ובבית הספר, תמר מסתירה בכל דרך את העובדה שראייתה הולכת ונחלשת. חברתה ורדה מקריאה לה בלחש את השאלות מדפי המבחנים, כדי שתוכל לכתוב את התשובות בלי לבזבז זמן על הקריאה. תמר יודעת – או חושבת – שאם יידעו שהיא מאבדת את ראייתה, לא יעזרו לה. להפך, היא תאבד את מעט ההזדמנויות שיש לה. גם הגברים בחייה של תמר משקפים חוויה של מצוקה ואובדן דרך. המפגש של תמר עם עולם הגברים כרוך באסון, שאולי מרומז כבר בשמה, תמר, כמו תמר המקראית שאחיה, אמנון, אנס אותה והרס את תמימותה ואת חייה.

נעמי אחימור

נעמי אחימור, ילידת תימן, עלתה לישראל בשנת 1954 בגיל שנתיים. התגוררה עם משפחתה במושב בנגב עד שנת 1963, ואחר כך עברה המשפחה להתגורר ברמת גן. מאז ילדותה היא סובלת מלקות ראייה שהלכה והחמירה עד איבוד כמעט גמור של הראייה. למדה עבודה סוציאלית וכיום היא ראש מינהל רווחה בעיריית ראשון לציון.... המשך לקרוא

שם הספר
ילדה טובה ילדה רעה