לאחר שקראתי את ספר הביכורים של <mark>נעמי אחימור</mark> "ילדה טובה ילדה רעה", שראה אור ב-2013, לא היה לי צל של ספק שאקרא גם את הספר הנוכחי.

ראשית, הבטתי שוב על הכריכות של שני הספרים הללו. הכריכות כמעט זהות ומזכירות אחד את השני ואת בית יוצרו. שתי הכריכות צבועות בצבע אחד מה שמרמז על שמרנות, צניעות, תום, טוהר וענוותנות.

בכריכה הנוכחית, מציצה דמות מעבר לתריסים שמוסתים על ידה. תפקידם של התריסים הוא להאפיל, ב

מותק של ספר!
זה מסוג הספרים שחבל שהם מסתיימים. מתחילים לקרוא ונשאבים אליו.
בקריאת ספר ביכורים יש התרגשות שונה. למה אני מתכוונת? שלא כמו בספרים של סופרים שאנחנו מכירים את הז'אנר והסגנון. בספר ביכורים, הקורא מגיע לסיפור ללא ציפיות. כמו שאומרים: מגיעים לספר "טאבולה ראסה", וכשהספר הוא "מותק של ספר", אז על אחת כמה וכמה.
זהו סיפור אמיתי על ילדה טובה וילדה רעה ונשאלת השאלה: "האומנם, יש ילדים טוב