“אם עיתוני סוף השבוע האחרון, היו עמוסים בידיעות על מרוץ הבחירות בארצות הברית, אין לי ספק שגם עיתוני סוף השבוע הבא יעסקו באותו נושא, ועל אחת כמה וכמה יתווספו לידיעות, גם כתבות של פרשנים למיניהם על כמה זה טוב ליהודים...

הפסקה הזו מחברת אתכם לספר... ניחשתם נכון... הספר הזה עוסק במרוץ לגבעת הקפיטול, החדר הסגלגל. אבל... ואבל אחד גדול לא רק...

למרות, שלב ליבו של הספר עוסק במסע הבחירות ובמועמד לנשיאות, יש בו מנעד של נושאים: מערכות יחסים בתוך המשפחה, שהיא גם עשירה יהודית ומפורסמת. מנגד הקהילה הלהטבי"ת, היציאה מהארון והקשיים, המושכים בחוטים ברקע, רטוריקה, פוליטיקה, תרומתה של שפת הגוף למסר, מערכות יחסים בין מדינות, שוחד, "תן לי ואתן לך", פחד מהצלחה מול פחד מהכישלון, הקשר היהודי בארה"ב, אמת ושקר, חברות, נאמנות, ביקורת על התנהלות המשק ושביתות בישראל, ומה לא? המון...

אפילו השתיקה כאן מדברת...
ופצעים יש כאן הרבה. הפצעים תמיד משאירים צלקות. צלקות לעולם נשארות, השאלה היא מה עושים עם אותן צלקות?
האם אפשר להשלים איתן?
אפשר להתנגד אליהן?
זה אפשרי בכלל?

ומי אמר שאין טעויות?
כולנו עושים טעויות ועל טעויות משלמים. השאלה היא: מה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם?

רות רנרט כותבת בקצב ומכניסה את הקורא, כמעט ללא מנה ראשונה למרק מבעבע, עובדה זו תורמת לסקרנות והנאת הקריאה.

אצלי הדפים עברו מצד לצד מבלי להרגיש... וזה לא ספר מתח, זה בסך הכול ספר פרוזה שלא כוססים בו ציפורניים. אך בכל זאת, מצאתי בעלילה הזו זן אחר של מתח, כמעט עם אותם סממנים שמקפיצים את דפיקות הלב.

רות בישלה כאן תבשיל המחולק לשני חלקים: בחלק הראשון היא הכניסה את המרכיבים לסיר, ולאחר מכן צירפה את כל התבלינים, והם אלה שהעניקו לתבשיל את הריח והארומה היחודיים.

לב ליבו של הסיפור עוסק בטום גולד, בעלים של חברת ספנות גדולה בארצות-הברית. טום יהודי, עשיר ותורם גדול לישראל. הוא גם בנו של ג'וזף, איש עסקים ופוליטיקאי ממולח, שנמנע עם בכירי ההנהלה של המפלגה הדמוקרטית ושימש כסנאטור של קונטיקט.

באחד המפגשים עם בכירי ארגון העל של יהודי ארצות-הברית, טום מכיר את ריצ'רד סילבר, שגם הוא יהודי יזם משיקגו, בן לניצולי שואה, ובעל אימפריה משגשגת לטכנולוגית מים פורצים.

ריצ'רד ידוע כאחד האנשים הבולטים להובלת מהלכים, להתמודדות עם משבר המים העולמיים. אגב, שימו לב שרות רנרט בחרה לדמות, עיסוק שנוגע למדינתנו שאינה רוויה במים במיוחד .

טום וריצ'רד הם השחקנים הראשיים של העלילה הזו. הם נראים טוב, מוקפים נשים, אך לא מסוגלים להימשך אליהן מינית, מאידך הם נמשכים אחד לשני. ומכאן ומאילך מגוללת זוגיות נפלאה ואוהבת בין שני אלה כשברקע - המרוץ לנשיאות.

כשטום מקבל הצעה מביל–יו"ר הועדה הארצית של המפלגה הדמוקרטית ומושל אוהיו, להצגת מועמדות לנשיאות ארה"ב, להתמודד בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, אין מה שיעצור אותו!

במפגש בין השניים ביל שם את הקלפים על השולחן ואומר לטום: "אתה נראה לנו כאיש המתאים, ומכמה סיבות טובות: התרומות שתרמת לישראל, המעמד שלך בקרב בכירים בממשל הישראלי, האמפתיה שלך כלפי הצד הפלסטיני, הניסיון העשיר שלך בניהול משאים ומתנים מורכבים, וכמובן הישגיך הרבים במפלגה בעבר...." (עמוד 101).
ברקע יש לטום את העבר, מערכת היחסים הסבוכה עם אביו, ההתמודדות עם היציאה מהארון ומה עם חברו ריצ'רד?
האם הוא יצליח להתמודד עם הסביבה, ברגע שגם הוא קיבל את ההחלטה לצאת מהארון?
האם ריצ'רד ילך יד ביד עם טום?
האם הם יחדיו יצליחו להתגבר על כל המכשולים הללו?

ריצ'רד חבר נאמן ומאוד אוהב את טום. הוא לא עומד בדרכו... "הכל תלוי בך, ... תלוי איך תחליט להתייחס לזה. אם תקבל באהבה ובהשלמה את העובדה שאתה הומו, כך גם יקבל אותה הציבור האמריקאי. אם תשדר שאתה מפחד, שאתה מתבייש שאתה לא מאמין בעצמך... חברי המפלגה ירגישו וגם המצביעים. האמון שלך בעצמך, הקבלה העצמית, הם שיקבלו את המציאות שמצפה לך, לחיוב או לשלילה." (עמוד 152)

לאורך כל העלילה טום סערת רגשות עם עצמו. מצד אחד הוא מאוד רוצה למצוא מזור למערכת היחסים עם אביו, להיות הוגן כלפי ריצ'רד וגם "פוליטיקה נקייה", ומאידך כל המרוץ הזה, מכיל בתוכו "פוליטיקה מלוכלכת", שלא עולה בקנה אחד עם בית המדרש, שהוא מנסה לשדר מעל הבמות.

מה יהיה?
האם טום ייממש את חלום אביו ובאיזה מחיר?
האם טום יצליח לא לאבד את האמת הפנימית וידבק בעקרונותיו?
האם יש בכלל דבר כזה פוליטיקה מוסרית?

מסע הבחירות של טום גולד, מאוד מזכיר את מה שקורה כיום בארצות הברית. אני בוודאי לא אכנס בסקירתי לפוליטיקה.

פוליטיקה זה דבר לא נקי , לא כאן, לא שם לא בשום מקום בעולם. מעניין תמיד, אבל תמיד איך יוצאים כל השלדים מהארון, פתאום ככה סתם כמו טיפות שמן על מים ופיטריות אחרי הגשם... הא?

לדעתי, אין עיתוי יותר טוב מלקרוא את הספר הזה, דווקא בימים אלה שארצות-הברית סוערת וגועשת.

ימים יגידו מה יהיה ומי יעמוד בראש המדינה הגדולה בעולם.

נכון, לא נותרו עוד הרבה שעות, יחד עם זאת, מעניין איזה שלדים מהארון יצופו בשעות הקרובות...

שמתי לב, שבכוונה או שלא בכוונה, רות התאימה לדמות הראשית את השם "טום גולד". אכן טום היה תמים לאורך הדרך, וגולד – נו טוב, כסף היה שם הרבה אם טום בשלוף תורם 5,000,000 דולר בערב התרמה למדינת ישראל... אז בטח גולד... לא?

העלילה הזו מאוכלסת בדמויות נוספות, מעניינות, ומסקרנות לא פחות מטום וריצ'רד, והם בהחלט תבלינים מצויינים לתבשיל הזה.

נהניתי מאוד מהכתיבה, מהעריכה ההדוקה, מהרעיון, וקצב האירועים המסחרר.

תקראו לזה ספר טיסה... אולי, אם כי, יש כאן צוהר להתנהלות וביקורת שבין השורות... רק צריך להתעכב מעט, ולהבחין שיש בסיפור הזה, גם קצת מעבר לטיסה...

אהבתי... יופי של ספר, ועל אחת כמה וכמה שמדובר בספר ביכורים.

יישר כוח!

מומלץ בחום.

לי יניני

נ"ב: לא רחוק היום ונדע אם גם ארצות-הברית, תצטרף סוף סוף למדינות שבראשן עומדת אישה כמו: גולדה מאיר שלנו, מרגרט תאצ'ר, או להבדיל ושתזכה לאריכות ימים אנגלה מרקל.... סבלנות!”

“אני אתחיל במשהו שאני כנראה לא אמורה לעשות, ובכל זאת אעשה אותו. זה פריט עלילה שמוסתר, כנראה בכוונה, מהתקציר בכריכה האחורית של הספר. הגילוי שלי יגרום לי לעבור על הדיבר החמור ביותר בקרב חובבי ספרים וקוראי ביקורות: לא תספיילר. בנוסף, סביר שספק האינטרנט הכשר שלי לא יאהב את זה, ויחסום אותי מלקרוא את הביקורת שלי-עצמי. עם זאת, לי נראה שחשוב ליידע ולהזהיר, כי זה מהותי וחשוב. מי שרוצה הפתעות בספר שיפסיק לקרוא כאן.

ובכן, יש בספר די הרבה סצנות של מין הומוסקסואלי.

עכשיו אפשר להמשיך לכתוב, תחת ההבנהה הפרדוקסלית שיכול להיות שמי שצריך את האזהרה הזאת בכלל לא יגיע לקרוא אותה, כי גם הוא משתמש באותו ספק אינטרנט, וד"ל. די ברור למה לקחתי את הספר מהספרייה דווקא השבוע. מלבד העובדה הברורה כשמש שהוא חדש על המדף ויצא לא מזמן. למעשה די ברור למה המו"ל בחר להוציא סמוך לנובמבר 2016 ספר שעוסק בבחירות בארצות הברית. ואכן, בעולם שבו כבר כיהן נשיא שחור בארצות הברית, והתחושה היתה שכנעט-כמעט תהיה לארצות הברית אישה נשיאה, התחושה היא שהכל פתוח. ואם אובמה כן, וקלינטון כמעט, אז למה לא טום גולד שהוא לא רק יהודי אלא גם הומוסקסואל? וזה הסיפור. טום גולד, איל ספנות מילארדר שיש לו הכל, חוץ מאישה וחוץ מאהבה וקבלה של אביו, עושה שני מעשים בולטים בעת ובעונה אחת - גם פוגש את אהובו ריצ'רד סילבר (גולד, סילבר, הבנתם? סטיגידיש?) וגם מתחיל בקמפיין לבחירתו כמועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית. בדרך הוא נתקל בתככים, פוליטיקה, הון-שלטון, עיתונות עוינת, צלמי פפרצי, וקשיי זוגיות.

זהו.
הספר כתוב בגוף ראשון, וזה בעייתי מלכתחילה. כתיבה בגוף ראשון קשה יותר מכתיבה בגוף שלישי, צריך להיות אמן כדי לעשות אותה טוב. אחרת, האדם נשמע מלא בעצמו, עמוס מודעות עצמית, וחסר אמינות. רות רנרט לא עושה את זה טוב. מה גם שהיא כאישה כותבת מתוך גוף ראשון של גבר, וזה דבר שמעטים המקרים שבו הוא עובד כראוי.

בנוסף, התחושה היא של happy happy joy. לא שאין קונפליקטים, אבל ברובם הם נמצאים בראש של הגיבור ולא במציאות, ואז נפתרים בקלות יחסית (בעזרת ניאו-הומנולוגיה. תיכף נדבר על זה). חיכוך אמיתי, חזק כזה, מהותי, מגיע בשלב מאוד מתקדם בספר, והרבה אחרי שחלק ניכר מהקוראים יעזבו מרוב שיעמום.

ניאו הומנולוגיה. זרם פסיכולוגי שלא הצלחתי להבין לעומק את מהותו, אבל חלקים ניכרים והרבה פסקאות מוקדשות לטיפול הניאו-הומנולוגי של טום גולד. זה גם יוצר תחושת מיסיונריות קלה, וגם מונע דיון מעמיק בסוגיות רבות שנראות לי חשובות יותר מהדרך שבה טום נושם ונרגע ומאפשר לאהבה ולמחשבות החיוביות לשטוף אותו ולהתגבר על כל הקשיים.

מה עוד? חוסר אמינות כללי. מועמדים לנשיאות לא "נוחתים", ובוודאי שהמועמד לא "מונחת" בוקר בהיר אחד לתוך מועמדות לנשיאות, אלא בונה מסלול פוליטי ארוך טווח, דרך משרות פוליטיות בדרג נמוך יותר. ולא, שליח הנשיא המכהן למזרח התיכון זה לא מספיק. העובדה הזאת בפני עצמה הופכת את כל הספר ללא אמין ולבלתי אפשרי. מצד שני, המציאות כבר הפתיעה לא מעט, אז מי יודע.”

“נחמד וקריא”