“חלופת מכתבים בין מטופל לשעבר (איתמר) לבין הפסיכולוגית שלו (אלה). כבר מן המכתב הראשון חשה אלה את אותות המצוקה העולים מן המכתב ומיד עונה לו ומנסה לסייע לו ולבצע סדר במחשבותיו.

מחלופת המכתבים הקורא "הרגיל" מרגיש את הסממנים הלא רגילים הקיימים במערכת מכתבים זו, כמו אהבה או בעצם תלות כפייתית, הטבולה באלימות וערוב של פנטזיה ומציאות. כפסיכולוגית אלה מנסה לסייע למטופל ואינה מניחה לו לשקוע ולהמשיך ליפול ולהידרדר בבור שבו הוא נמצא. אלא מנסה להעלות אותו ולמשוך אותו מעלה באמצעות מכתביה וסיוע של אנשי מקצוע הקרובים אליה.
המעניין הוא שהסופרים הצליחו לגרום לי להבין או לחוש קרובה לתחושותיו של המטופל וגם מצד שני להרגיש קרובה לחלק מתחושותיה של הפסיכולוגית.

הספר מעורר תהיות ושאלות לגבי חציית גבולות בין מטופל לפסיכולוגית? מי בעצם בעל השליטה במערכת יחסים סבוכה זו?
ספר מרתק ומטלטל. מומלץ.

*האזנתי לספר בעניין רב.”

“עד לא מזמן היה לי חלום להיות פסיכולוגית או לפחות לטפל באנשים.
אשקר אם אגיד שלא עבר לי בראש, מה יקרה.. אם יום אחד ייכנס לקליניקה שלי בחור בגיל שלי, יפה תואר שיהיה לי איתו את הטיפול הכי מעניין שיש. מה יקרה אם אחרי כמה טיפולים אקשר אליו בליבי ומה יקרה אם יום אחד בטעות, גם אקשר אליו בגופי?

מלבד הסיפור החיצוני שנגלה אל קוראי הספר " המכתב " יש שם סיפור פנימי יותר, עמוק..ששואל בעצם, מה זה בכלל העניין הזה של הפסיכולוגים? מה זה כל הגבולות השקריים האלה? איך אפשר להיות שם לגמרי בשביל מישהו, אבל לשים כל כך הרבה גדרות? למדר את כל הרגשות, להיות רק אכפתי, אבל לא באמת אכפת לי מדיי.
מה זה בכלל הכלוב הזה של הקליניקה והאם הוא באמת אמיתי? ומהצד השני, הרצון של המטופל כל הזמן לחשוף עוד חלקים על המטפל שלו, על החלק האמיתי של חייו, על המטפל "הכל יכול" שלו, שנדמה שהוא כמו אל, שמסוגל להכל ולפתור כל בעיה.

הסיפור החיצוני מעניין גם הוא.
מתתי על זה, מתתי על זה באמת.
(סליחה על ההתלהבות)

איזה חצוף הוא האיתמר הזה, ואיזו טיפשה האלה הזאת.
מה היא חושבת לעצמה שהיא עונה על המכתבים של איתמר ובמשך ספר שלם מתכתבת איתו. "היא המטפלת שלו!!!" צעקתי לעבר הספר, מה קורה כאן?
אהבתי את החלק הלא הגיוני הזה, שהיא עונה לו ומצד שני תהיתי לעצמי האם הגבולות האלה נפרצים גם במציאות?

כמה דקים הם הגבולות בין המטפל והמטופל ומתי המטפל צריך לשחק אותה שלא אכפת לו, שהוא לא מתערב יותר, האם זה קשה לו? האם הוא מעדיף את זה? מה באמת המטפל רוצה לעשות?

ההתכתבות בין אלה לאיתמר היא לעיתים משעשעת:
"אלה, אני כל כך מצטער....לא התכוונתי לקלל אותך..מה שעצבן אותי כל כך והוציא ממני את הבת זונה ואת הכוסאימאימאאימא שלך זאת השניות הזאת"

כאילו, באמת. והיא עונה לו! היא עונה לו בצורה שאפילו מצליחה להרגיז גם אותי!
איזה יצירה נפלאה של מטפלת בעלת גבולות ברורים, שמנסה בכל כוחה המועט להיצמד לאתיקה, לכללים, למסגרת, לא לצאת מכלייה ולכל דבר למצוא תירוץ וסיבה.

ולפעמים, ההתכתבות הייתה רצינית וכואבת ואי אפשר שלא להבין שהיא מתכתבת עם מישהו שהשתבשה עליו דעתו לחלוטין ומה שנהדר בספר הזה, שלאט, לאט גם היא משתבשת ( סוף, סוף יש לומר)

היא מפילה את המחסומים שלה, צעד קדימה ואז חוזרת אחורה ומטריפה אותו. והוא נטרף.

לאורך הספר הרגשתי שיש לדמויות פיצול אישיות וזה היה מבלבל עד כיף, כי נשבעת שגם אני כזאת. פיצול אישיות אחד גדול! מי לא ככה?

ברבע האחרון של הספר מתקיימת התרחשות מאוד מעניינת. נעשית תפנית, בלתי צפויה בעליל והספר מקבל פן שונה לגמרי, תמיד בהתכתבות כמובן, וזה מה שעושה את זה יותר מרתק ומותח.

הופתעתי מהסוף.
סיימתי את הספר ביום אחד.

עשה לי חשק להיות משוגעת ליום אחד וגם מטפלת ליום אחד ולהסתבך.”

“המכתב הוא חלופת מכתבים בין פסיכולוגית למטופל שלה לשעבר. הספר מעניין, כולל הרבה מונחים מתחום הפסיכולוגיה ומעורר הרבה מחשבות ותהיות בשאלה המרתקת: האם אפשרי קשר בין מטפל למטופל, האם הוא מותר ומהי מהותו של קשר כזה.
אלה היא פסיכולוגית שגרה בתל אביב. איתמר הוא מטופל לשעבר שלה שנמצא בניו יורק. יום אחד הוא שולח לה מכתב ומגלה כי הוא מאוהב בה ומתבטא בצורה בוטה בתיאוריו אותה. הוא גם מספר לה כי הוא הסתבך וצריך הלוואה. הוא תקף את בת זוגתו שהכיר בניו יורק ומסתתר מפניה.
אלה מנסה לשמור על כללי האתיקה של המקצוע ודוחה את חיזוריו אבל עם הזמן, כאשר אמה נפטרה, היא חלשה ובעת חולשתה היא קצת נסחפת.
אלה מחליטה לנסוע לניו יורק להיפגש עם איתמר ולנסות לשכנע אותו לבוא לטיפול כדי להצילו.
הספר התחיל טוב, מעניין מאד אבל בהמשך קצת השתעממתי והקריאה לא זרמה. היה לי קשה עם עודף המונחים מתחום הפסיכולוגיה אבל רציתי מאד לדעת איך יסתיים הסיפור ואני שמחה שלא ויתרתי כי הסוף מפתיע ... מאד מפתיע!
המון שאלות עולות במהלך הקריאה: האם מערכת יחסים בין מטופל למטפל אפשרית בסיום הטיפול? האם זאת אהבה אמיתית או שמא התאהבות ב"לא מושג"? האם באמת ניתן להציל מישהו שנפשו כה רעועה? מי הוא החזק ומי הוא החלש בטיפול?
כדי לדעת, לכו לקרוא! ממליצה!”

“אני אישית לא התחברתי לספר, והחזרתי אותו לחנות אחרי קריאה של 70 עמודים. זה סוג הספרים שאתה כלל לא נהנה מהקריאה וקורא עוד ועוד עמודים, מתוך התקווה (הקלושה) לגלות משהו שיקרה (או לא יקרה, בהמשך).

השפה היא שפה מאוד מליצית, קשה להתחקות אחרי עודף המטאפורות והסמלים השזורים. הרגיש לי כאילו הכתיבה כלל לא משקפת את הדמויות ואת מצבם. מאוד מפולפלת, על גבול המתנשאית. נראה כי הכותבים (אשר אינם סופרים מלידה, כפי שהם עצמם מעידים) מנסים להראות עד כמה מתוחכם הם כותבים. הם מנסים כל כך חזק, עד שלא ברור למה התכוונו בכלל. אני בספק אם הם בכלל מבינים.
יש דברים שקשה להעלות על הכתב , כמו מערבולות רגשיות, אלא אם אתה סופר מיומן. והם, לא כאלה....

בשורה התחתונה, ממליץ לוותר. חבל על הכסף. זה בכלל לא "רומן". אלא חלופת מכתבים בלתי אמינה של תל אביביים מתפלפלים משועממים ומתחרטשים.”