"בחורף השתוללו רוחות פרצים. אבל אני הייתי צעירה ולבשתי חצאיות מיני. כתבתי למכרַי על שיטוטַי ועל רגלַי הארוזות בגרביונים אפורים ועל גופי העטוף במעיל אדום בעל כיסים עמוקים. כתבתי מכתבים על הרוח הקרה שליטפה את הרגליים הללו והמשלתי את האוויר הקפוא לזיפים של זקן לא מגולח, כאילו היו האוויר, ואותן רגליים אפורות שהתהלכו ברחובות חומר גלם ספרותי."

אם צעירה במקסיקו סיטי של ימינו, סופרת מתחילה, נאבקת לגדל את שני ילדיה הקטנים. היא מרגישה חנוקה. בעלה התסריטאי יוצא לנסיעות עבודה ארוכות ואילו היא מחכה ללילות כדי שתוכל לשתות ולכתוב. בעודה מתייסרת בכתיבת רומן, היא נזכרת בנעוריה, כשחיה בניו יורק. בערבוביה של מציאות ובדיה נחשפים לעיני הקוראים העולמות הפנימיים של המספרת ושל גיבורת הרומן שהיא כותבת, המתמזגים זה בזה לבלי הפרד. ברגישות מתובלת בהומור ובמבע ביקורתי היא מתארת את חייה הפרועים בניו יורק, שם עבדה בהוצאת ספרים ונדרשה "לגלות" את השם החם הבא בספרות הלטינו-אמריקאית. משהדבר אינו עולה בידה, היא מעלה מן האוב משורר נשכח בשם חילברטו אוֹוֶן, בוראת לו יצירות, התכתבויות עם ענקי תרבות, כמו המשורר עזרא פאונד ופדריקו גרסיה לורקה, ומחוללת שערורייה ספרותית של ממש כאשר ההונאה שרקחה נחשפת.

גלריה של דמויות ססגוניות, טיפוסים ניו יורקיים חריגים המתוארים בשנינות ובעין חדה, מעשירה את העלילה המורכבת בחן ובהומור.

וָלֵרְיָה לוּאִיסֵלִי, ילידת 1983, נולדה במקסיקו סיטי וגדלה בדרום אפריקה. מאמרים וסיפורים פרי עטה תורגמו והופיעו בכתבי-עת רבים, בהם "ניו יורק טיימס" ו"גרנטה".

שם הספר
הסיפור של השיניים שלי