“קראתי את הספר ממש לפני המלחמה אבל שכחתי לכתוב עליו, כי זה סיפור די נשכח.. בעיקרון יש לנו כאן אנרכיסט מדופלם שמספר סיפור על תא אנרכיסטי בלונדון ועל סוכן משטרתי שהיה מושתל בו. באורך של פחות מ70 עמודים, זה לא בדיוק מותחן ריגול מפואר, אלא אנקדוטה שכזו, שלא ברור מה המשמעות והפואנטה שלה מעבר להעברת זמן חביבה.
קונרד כתב עבודות הרבה יותר משמעותיות ומעניינות. זה לא רע, אבל זה די שלדי ולא נשאר איתי הרבה אחרי הקריאה.”

“הסיפור הזה עוסק בכל מה שמעניין אנשים: קשירת קשר, התלהבות אידיאולוגית, קצת רומנטיקה כתבלין, כריזמה, הולכת שולל ואספנים. למרות אוסף הנושאים המעניינים, הספרון הקצרצר - 68 עמודים קטנים ומרווחי מלים - אינו מעניין במיוחד. ומסתבר שצריך רב אמן(?!) כדי להרוס חומרי גלם כה משובחים. וקונרד עושה זאת ברצינות תהומית.

שני חברים טובים הם אספנים: אספן חרסינה ומיניאטורות מלונדון, ואספן יצורים אנושיים מעניינים במיוחד מפאריז. הפריזאי שולח דגם כזה אל חברו בלונדון - מר X, אנרכיסט חמור סבר, המספר את הסיפור לאספן החרסינה מלונדון. הוא מספר על קבוצת אנרכיסטים, שתכננו פעולות טרור ו"בלגנים" בלונדון. בראשם עומד אנרכיסט בעל כריזמה המנהיג אותם. אליהם הצטרפה אריסטוקרטית צעירה ויפה, שנשבתה בקסם האידיאלים הנלהבים (ובקסם האידיאליסט הכריזמטי). הסיפור מתפתל לו בדרך לא דרך כדי להגיע למסקנה שאנרכיסטים הם בדיחה, ומי שנשבה בקסמם הוא שוטה.

האידיאולוגיה האנרכיסטית שיגשגה בתחילת המאה העשרים, בתקופה של רעיונות ואידיאלים, בעיקר על שחרור. קבוצות של אנרכיסטים השתוקקו לעולם צודק יותר ועל הדרך ביצעו חלקם מעשי טרור והרג, כדי לרצף את הדרך לגן העדן.(ושוב עולה הקשר שעושות קבוצות שרק רוצות צדק ושיוויון, לרצח של חפים מפשע,) אנרכיסטים חברו לקומוניסטים כדי לשחרר עובדים מדוכאים, השתתפו במלחמת האזרחים בספרד (כנראה מלחמת אזרחים ראשונה ואחרונה אליה התגייסו בני עמים אחרים, ללחום כתף אל כתף עם ספרדים, והפכו בכך ל"אחים") והציתו את דמיון אנשים צעירים בכל העולם, שחלמו על עולם צודק יותר מזה לו נולדו.

הסוף - של הספר ושל האידיאולוגיה ידוע כבר: הניסיון להגשים אידיאולוגיות נידון, כנראה, לכישלון. קונרד, שכתב את הסיפור בהזמנת מגזין, כתב אותו בלי חשק, כך נראה. הוא עצמו היה לאומן פולני (ואזרח בריטי) שביקש הגדרה מדינית לארץ מולדתו. אנרכיסטים - שביקשו למחות את המדינות, את הגבולות, החוקים, הכוח וחיים קהילתיים המבוססים על התנדבות, עזרה וערבות הדדית, חיים ללא רכוש פרטי וללא ממשלה (מי שמתעניין בתאור החיים לפי גישת האנרכיסטים - תאור מעניין כזה מופיע ב"בידיים ריקות" של לה גווין.) - אלה איימו על שאיפותיו הלאומיות של קונרד, מסתבר. וכאשר מר X שלו רומז שהסיפור הוא בדיחה, רוטן לו קונרד הזועף "בשום אופן לא הצלחתי לגלות היכן בתוך כל זה מסתתרת הבדיחה".

גם אני לא הצלחתי לגלות בדיחה, חידוד, שנינות כלשהי בתוך הסיפור כבד הראש והלא-יותר-מדי-אינטליגנטי הזה. הכריכה נאה, התרגום העדכני חביב, אבל הסופר המהולל חף מחוש הומור. לגמרי.”