במחוזות טרופיים נּוגים הוא ציון דרך מיוחד בפועלו המחקרי המסועף של האנתרופולוג והוגה הדעות הצרפתי קלוד לוי-סטרוס (2009-1908), שבו השתלבו התפתחויות חדשניות בבלשנות וניתוחים סטרוקטורליסטיים פורציֿדרך עם פילוס נתיבים חדשים בתחום האנתרופולוגיה החברתית. לוי-סטרוס חיבר עשרות ספרים ומאמרים מכוננים על יחסי שארוּת, על החשיבה הדתית ועל המיתולוגיה הילידית, אך במחוזות טרופיים נּוגים מציין את התרחבות כתיבתו לתחום הספרות העיונית שהיא גם בגדר ספרות יפה: בספר זה מתמזגים זיכרונות אוטוביוגרפיים עם ספרות מסעות, אתנוגרפיה עם פילוסופיה, תיעוד אתנוגרפי עם תיאורים פיוטיים מרתקים. הוא מוליך את הקורא דרך שנות חייו המוקדמות של המחבר בפריז ובמחוזותיה הכפריים של צרפת אל מחקרי השדה שלו בלבֿלבה של ברזיל, מדלג מן העבר להווה ומן ההווה לעבר בכתיבה בנוסח זרם התודעה – מצרפת לתתֿהיבשת הודו, לארצות הברית ולאמריקה הלטינית וחוזר חלילה. כל אלה מלוּוים בעשרות רבות של שרטוטים ותצלומים אותנטיים, המובאים כאן מן המהדורה הראשונה של הספר (1955).
במחוזות טרופיים נּוגים, שהתחבר בקדחתנות ובקצב מדהים, תוך משחק-גומלין פּרוּסטיאני בין זיכרון לאירוע, בין תחושות לרעיונות, היה לאחת היצירות הקלאסיות של המאה העשרים. סוזן זונטג ראתה בו את “אחד הספרים הגדולים של המאה”, ובצרפת השוו אותו ליצירותיהם של מונטסקיה, שַטובריאן וז’יד, סרוונטס וקונרד. לוי-סטרוס עצמו השווה את מבנהו לקולאז’ של יצירת אמנות, או לאופרה עם רצ’יטטיבים, אַריות ופרקי ביניים לתזמורת, אך יש לציין כי מכלול החומרים גובש בו למִקשה אחת בקולו הייחודי של לוי-סטרוס, ויצר בסופו של דבר פֶּרסונה ברורה ועקבית – דיוקן עצמי של אנתרופולוג הנחלץ לבחון את גבולות ההתנסות האנושית, תוך שהוא בוחן על רקע הווייתו האירופית את התוגות האופפות את המחוזות הטרופיים.