האם בית הספר הוא מערכת ייצור? האם בית הספר הוא מערכת לייצור המוני שהמדדים הכמותיים, הציונים בבחינות הם מדדי ההצלחה של בית-הספר ומערכת החינוך? פרופ' ענת זוהר מאתגרת את המערכת ומציבה את החזרת הערכים הפדגוגיים כיעד מחודש. להלן תקציר שהגיע למערכת
ציונים זה לא הכל – לקראת שיקומו של השיח הפדגוגי, מאת ענת זוהר
הטענה המרכזית שספר זה מעלה היא שאסור לנהל מערכת חינוך כשם שמנהלים מפעל תעשייתי. הכוונה היא לניהול המתחשב בהיבטים ארגוניים ומנהליים בלבד ומדגיש תוצרים הניתנים למדידה כמותית, אך הוא נטול ראייה מעמיקה של ההיבט המרכזי המייחד את מערכת החינוך, קרי ההוראה והלמידה.
אין בשיח הציבורי והניהולי בישראל על אודות שיפור מערכת החינוך התייחסות הולמת לתהליכי הוראה ולמידה. מצב זה מחבל בכל הניסיונות לשפר את מערכת החינוך.
הספר עוסק אפוא בפדגוגיה וטוען כי יש להעניק לשיח הפדגוגי מקום מרכזי בדיונים העוסקים בחינוך ובהתוויית מדיניות חינוכית. הספר דן בשלושה נושאים עיקריים ובקשרים ביניהם.
הנושא הראשון הוא תהליכי הוראה ולמידה איכותיים בכלל והוראה ולמידה עתירות חשיבה והבנה בפרט. הספר מסביר את חשיבותן ומתאר "איך עושים את זה" ברמת הכיתה, בית הספר והמערכת.
הנושא השני הוא מבחנים מערכתיים עתירי סיכון ואחריותיות. הספר מסביר ומפרט את הנזקים הנגרמים להוראה וללמידה עקב רמת הסיכון הגבוהה הכרוכה במבחנים מערכתיים. בעזרת הבאת נתונים ועדויות מארצות אחרות, הספר מסביר בהרחבה מדוע על מערכת החינוך הישראלית להימנע מאימוץ מדיניות הכרוכה במבחנים עתירי סיכון, ומציע לשדר למערכת מסר של "אמון במקום סיכון".
הנושא השלישי עוסק ברפורמות חינוכיות. ניתוח שורה של רפורמות קודמות מצביע על עיסוק קדחתני בשינוי היבטים שונים במבנים הארגוניים, הכלכליים והמנהליים של מערכות חינוך, אך בטיפול שטחי בלבד בתהליכי ההוראה והלמידה עצמם. זו הסיבה שתהליכים אלה אינם משתפרים. ניתוח רפורמות העבר מעיד שלא קל לחולל פריצת דרך בתחום זה.
הספר מציע עקרונות לשינוי פדגוגי מערכתי מוצלח וטוען כי טרם נערכו בישראל ניסיונות רציניים לרפורמה פדגוגית מערכתית אשר שילבו את העקרונות הללו. לפיכך, מוקדם מדי להתייאש. מכיוון ששינוי פדגוגי הוא תנאי חיוני כל כך לשיפור חינוכי משמעותי, יש להתעקש ולמצות את הכיוון הזה עד שנזכה להצלחה המיוחלת.