"טוב, אני רק חיה, חיה הכי עלובה, בני-אדם היו אומרים 'חיית פרא', כאילו שבני-מינם לא יכולים להיות יותר חיות ויותר פראים מאיתנו"...
בכפר קטן במעמקי היער האפריקני חיים האיש קיבַּנדי וכפילו הדורבן. בלילות, בשעה שבני-האדם נמים את שנתם, יוצא הזוג המוזר למסעות נקם ורצח, והחיה מוציאה אל הפועל את מאווייו האפלים של אדונהּ האנושי. הדורבן הוא שמספר לנו, בווידוי קצר-נשימה, מצחיק ומהורהר חליפות, איך נפרד מעולם החיות והפך לכפילו של אדם, איך ליווה אותו מילדות לבגרות, ואיך במשך שנים מתו באופן מסתורי הנערה היפה בבנות הכפר, האינטלקטואל המתנשא שלמד באירופה, ועוד רבים אחרים – עד לאותו יום של פורענות, שבו הצטווה לקטול קורבן אחד יותר מדי.