“לפני 29 שנים קראתי לראשונה את ספרו" מאה שנים של בדידות" ,Cien años de soledad, איני זוכרת את העלילה, אבל אני זוכרת את המשפט האחד והיחיד שפתח את הרומן: "שנים רבות אחרי כן, כאשר עמד בפני כיתת יורים, נזכר קולונל אאורֶליאָנו בּוּאֶנדיָה באותו אחר צהרים רחוק שבו לקח אותו אביו לראות בפעם הראשונה קרח"....
עד היום אני חשה את הקסם שהספר הילך עלי והתקבע בד.נ.א. הספרותי שלי לעולמי -עד. אולם אחזור לספר מאוחר יותר .
הספר הביוגרפי הזה ב-651 עמודיו {מתוכם 55 עמ' של הערות שוליים} הנו גרסה מקוצרת שנכתבה במשך 17 שנים ע"י הביוגרף: ג'רלד מרטין,הכוללת במקור יותר מ-2,000 עמודים ו-6,00 הערות שוליים. ג' מרטין מציין כי לצורך כתיבת הספר ראיין 300 בני-אדם: מלכים,נשיאים,ראשי ממשלות,רודנים,עיתונאים, אנשי -רוח ובני משפחתו הענפה של מארקס .
עם הסופר מארקס הוא בילה פיזית ביחד סך הכל כ-חודש ימים בזמנים ובמקומות שונים במשך ה-17 השנים הללו של הכתיבה.
מדוע אני מתעכבת על הנתונים הללו -כדי להדגיש כי כתיבה ביוגרפיה זאת בתנאים שבו התגבשה, היא כתיבה של יצירה ספרותית בפני עצמה!! מבחינה עומק איכותי, אבל לא רק זאת: סיפור התוכן, המקצב של המשפטים,העמדת השיפוטיות הגבוהה של הביוגרף כלפי מארקס,הם שהופכים ספר ביוגרפיה שכזה לאיכותי, לקריאה שוטפת שיש בה מתח,חוש הומור,ביקורת,פליאה,ולמרות כל מגרעותיו של הסופר כאדם, לחוש כקוראת הרבה הרבה אהבה והערכה לאיש ולספריו .
איני מתכוונת לסקר את תוכני הספר כיוון ומדובר בספר ביוגרפי אודות שמונים השנים של מארקס ומכאן שזה יהא לא מתאים בעליל. אבל,כן רוצה אני להעביר את מחשבותיי ותחושתיי לפרקים מסוימים בספר ולהיבטים ספציפיים.
אהבתי,הוקסמתי והתרגשתי מהפרק העוסק בימי ילדותו בעיירה שכוחת האל היא ארקטקה,שבה חי עם סבו,סבתו,דודותיו, ואנשי העיירה,בלי שידע כי הנו ילד של הורים ביולוגיים אחרים{בתו של הסב},ורק בגיל שמונה אמו התייצבה בבית הסבים ואמרה לו בפשטות :"אני אמך ,באתי לקחת אותך חזרה". המשפט הזה ,הסיטואציה הזאת היא היא שהזינה את חייו,את נשמתו,את אופיו,את מערכות חייו,יחסיו מסביב וכמובן היוותה את הרקע לצמיחתו כסופר.
אביו היה בגדר נעלם הרבה שנים מכאן שהיה נעדר ממושכות מהבית,לא עזר בכלכלת הבית,למעשה היה כישלון כלכלי מהלך,אבל החשיב את הצורך בהקניית לימודים לילדיו, גם לאלו שמחוץ לנישואיו והם היו רבים. מארקס מעולם לא פרגן והחשיב את אביו כדמות אבהית ,את הדמות הזאת מילא הסב. יותר מכך,האב גרם לו לנירוטיות מינית כאשר שלח אותו לבית זונות בעיירה לעבור את חווית המין הראשונה שלו ,כדברי מארקס "שלח אותי להגיד לזונה לבקש ממתקים" בהיותו נער כבן 13. מארקס מתאר את החוויה המינית הזאת כאונס פיזי ונפשי שגרם לו שנים רבות לעיצובו כאדם שאינו מסוגל לאהוב .האב תמיד הציגו כשקרן וכמספר סיפורים וניבא לו שסופו " שהוא יאכל הררי נייר" .רק בסוף ימיו של האב נוצרה מעין התקרבות ביניהם .
הפרק הנוסף בקריאתי שהלך קסם עלי פשוטו כמשמעו היה הפרק שמתאר את כתיבת הספר "מאה שנים של בדידות",את רעיון שממנו נולד הספר,{ועל כך יש כל כך הרבה גרסאות שמארקס יצר אותן אח"כ בכוונת מכוון כדי להאדיר את כישופו וקסמו של הספר}.הפרק פורש לא רק את האופן הטכני של הכתיבה ,אלא את הלכי הרוח של מארקס,מקורותיו הביוגרפיים שמהם הוליד ויצר את העיירה:"מקונדו" היא ארקטקה,את קולונל אאורֶליאָנו בּוּאֶנדיָה-הוא סבו,ואת כל בני המשפחה והעיירה שעליהם נבנו הדמויות,והעיקר ניתוח ומשמעויותיו של הספר למול אישיותו וחייו של מארקס אחד לאחד .ניתוח מבריק ,סוחף,מענג שהכניס אותי למצב של כישוף תודעתי באותם דקות קריאה .לא אשכח את התחושה הזאת שבקריאה כמעט כמו זיכרון כישופו וקסמו של הספר שקראתי לפני 29 שנים.
ובמסגרת הקסמים גליתי כי עטיפת הספר במהדורה הראשונה אויירה ע"י מאיירת בשם Iris Pagano ,ובה -אוניית מלחמה ספרדית בתוך גו'נגל כחלחל על רקע אפור ומתחתיה פורחים שלושה פרחים כתומים. כיום המהדורה מחוזרת ע"י אספנים לקנותה באלפי דולרים. החל מהמהדורה השנייה והלאה אייר את הספר ציור של האמן המפורסם המקסיקני Vicente Rojo,שהיה גם ידידו הטוב .Rojo התאמץ לתת ביטוי לניתוח העממי,הכאוטי ורב-פנים של הרומן ולכן צייר ריבועים
ובתוכם מוטיבים עממיים :דימום לב,קופידונים,שדים קופצים,מלאכים המומים,כוכבים דהויים, שמשות מחייכות,דגים מעופפים, כובעים,פעמונים, ערבסקות וסמלים של מוות. יותר מכך הוא כתב את האות E
במילה -SOLEDAD {בדידות}- כשהיא מהופכת ,מה שגרם עם השנים לפרשניות שונות של מבקרי ספרות ולמכתב תלונה ממוכר ספרים בגואיקיל על ספרים פגומים שקיבל ושעליו לתקנם.
{כדי לאתר את עטיפות הספרים ואת הכתוב עליהם נדרשו ממני מאמץ לא קטן בחיפוש באינטרנט. אני באופן אישי -מעדיפה את העטיפה הראשונה}.
הפרק השלישי של הקסם הוא שילוב של מספר תיאורים במהלך הספר שבו מפורטים כיצד נוצרו יצירותיו האחרות {אמנה רק חלק}:החל מ-"אין לקולונל מי שיכתוב עליו" ו"סופת שלכת" שיסודותיהם באישיות סבו ומהעיר ארקטקה,אח"כ "סתיו של פטריארך" שהתבסס על מספר דמויות של רודנים בהיסטוריה של היבשת,"כרוניקה של מוות ידועה מראש"-המבוסס על ספור אמיתי שארע לחברו בשנות בחרותם, "אהבה בימי כולרה" שהתבסס על אהבתם של הוריו,"גנרל במבוך"-המבוסס על הביוגרפיה של בוליוואר גיבור העצמאות של מדינות דרום-אמריקה.
בתיאורים הללו הילך עלי הקסם בבחינת המקורות,העובדות במציאות הדמויות והמאורעות שבהם השתמש מארקס בהכנסתם ובבנייתם ברומנים שלו וכיצד עיבד את תהליך הכתיבה שהפכו למעשה קסמים.
הפרק העצוב ביותר הוא גם האחרון בספר המתרכז בשנים 2006- 2007 ועוד לפני כן שבהם מתוארת תהליך דעיכתו הקוגניטיבית של הסופר בעקבות מחלתו -דמנציה,המתבטאת בהידרדרותו בתהליכי הזיכרון, כשהוא מודע לכך בעצמו ויודע שאינו יכול עוד לכתוב ולהיות "נוטריון-זיכרון" כדבריו.
הביוגרפיה של הסופר הנה עוברת בספר בכל תחנות חייו החל מזמני השפל של חייו שבהם רעב ללחם,
[יש תיאור כשהיה בפריז ושהה במסיבה הטילה עליו בעלת מסיבה להוריד את שאריות הזבל לפח הבניין,בדרך לשם אכל הוא מהשאריות הללו},את ימיו ולילותיו בהם רעד מקור,ללא מלבוש או נעליים,בהם היה שותה עד אובדן חושים וכמובן מבקר בבתי זונות .ומנגד את רגעי התהילה בהתפרסמותו ,בקבלת פרס הנובל {1982 },בהיותו מעורב עד ראשו בפוליטיקה של המשטרים והרודנים ביבשת,ולהבדיל באירופה ובארה"ב,תוך הגדרת השקפת עולמו בין קומוניסט לסוציאליסט. ובדגש על נאמנותו רבת השנים וללא סייג הנתונה לקסטרו מנהיג קובה. בתחום הזה מרבה הביוגרף לבחון לתאר ולמתוח ביקורת אודות האופורטוניזם הפוליטי והחברתי של מארקס .כאשר הוא אוכל קוויאר ושותה שמפניה עם קסטרו {ועם הרבה מנהיגים אחרים ברחבי העולם }ומנגד נואם על סוציאליזם וקומוניזם. מי שרוצה להתחקות אחר שורשי איבת הסופר לקפיטליזם יצטרך לחזור להיסטוריה של ארקטקה היא מקונדו ב-1928,בסכסוך דמים בין "חברת הבננות" לפועלים שדרשו העלאות שכר וזכויות סוציאליות ,התוצאה הייתה טבח בכ-3,000 מאנשי המקום .מארקס היה אז תינוק ,אולם סיפורי סבו וחבריו הטביעו בו את אותותיהם אשר באו לידי ביטוי ברומנים ובהשקפותיו הפוליטיות .
מארקס לאחר קבלת פרס הנובל הפך ביודעין לסלב ,אהב להסתופף בחברתם של מנהיגים מהשורה הראשונה ,הם השתמשו בו והוא בהם מכל הבחינות. המעגל הספרותי -החברתי שלו השתנה עם השנים,ונמתחה עליו ביקורת רבה על חוסר לויאליות מצידו.{הבן אדם לא היה מסוגל להביא את עצמו להשתתף בהלוויות בני משפחתו הקרובים ביותר: הוריו ,אחיו,וחבריו -בנפש בגלל שפחד מהמוות}. בתור אב לשני בניו היה אב מסור ,בתור גבר ובן זוג לאשתו שחיכתה לו 13 שנים להינשא ,לא היה נאמן בלשון המעטה,אם כי הסופר לא נתן לביוגרף להיכנס לתחום "חייו הסודיים" כהגדרתו,אבל אפשר להבין מכך בין השורות. אשתו מרסדס היא אישיות נעימה ומקובלת אבל לא קוטלת -קנים,רק לקראת דעיכתו הוא הודה בפומבי כי הוא נזקק לה ולא מעכשיו . מארקס הפך להיות אדם עשיר שיש לו דירות בתים,רכוש וכסף ברחבי העולם.
אולם מסתבר שגם כשהוא הגיע לאן שהגיע -עדיין חש שלא מיצה את חייו ויכולותיו הספרותיות ולא חי חיים שלמים . ובהיותו מודע להידרדרות זיכרונו הופך הסופר הקוסם הזה בן שמונים לאדם זקן ונזקק,מפוחד- המרגיש את נשיפתו של המוות .
הספר הזה גרם לי לרצות ולחזור לקרוא בספריו של הסופר ואם כך - השיג הביוגרף את מטרתו כלפי כקורא.
עטיפתו של הספר נאה וכמובן מבטאת היטב את תוכן הספר .
תרגומו של יוסי מילוא מאנגלית -מעולה ,זורם ומהנה .
לספר מלווים מפות שעזרו לי לראות היכן ממוקמים העיירות שבהן נולד וחי הסופר בילדותו ועד בחרותו .לספר נלווים תמונות מחיי הסופר,הערות שוליים, ביבליוגרפיה ומפתח שמות .
הייתה לי הזכות ,העונג והקסם בקריאת הספר הזה כמו הקריאה בספריו של הקוסם המספר מארקטקה,ולדעת כי הזיכרון מהספר ישמר להרבה רבה זמן .”
