"שישים וארבעה נקבים", ספרו הראשון של גבי נוימן, הנו סיפור מאבקו של אדם אחד לשרוד בציפורני הטירוף של המאה-העשרים.
זהו ספר המבוסס על עובדות ביוגרפיות, אבל נקרא כמותחן כתוב היטב.
הוא עוסק בניסיונו של יחיד לשמור על כבוד-עצמי בעולם אבסורדי ואכזרי, חומרי חייו של המחבר עוברים טרנפורמציה לכדי סיפור אוניברסלי על חיי אדם בכלל, ואדם יהודי בפרט.
חלקו הראשון של הספר עובר מילדות בכפר סלובקי קטן, דרך אנטישמיות מתגברת, ועד למחנות-ההשמדה עצמם.
ייחודו של הספר נעוץ ביחסו המורכב לחוויות השואה: הגיבור הנו ניצול-שואה, אבל החלק העוסק בזוועת מחנות-ההשמדה תופס חלק לא גדול מהספר, תוך התעקשות "לפנות מקום" גם לחוויות אחרות, ולדרכי הסתכלות לא שגרתיות על המתרחש.
החלק השני עוקב אחרי נוימן מרגע שזהה עצמו כאחד הילדים בצילום אייקון מפורסם מהשואה - ילדים מאחורי גדר-התיל של אושוויץ.
הוא החליט למצוא את הילדים ששרדו ועדיין נמצאים בחיים, לצילום משותף חוזר. המשימה הוכתרה בהצלחה ובנסיעה משותפת חזרה לפולין, ואף זכתה לתהודה תקשורתית. אבל בדרך להגשמת התוכנית נתקל המחבר באטימות מצד גורמים ישראליים, המהדהדת את יחס ההכחשה לה זכו ניצולי-השואה שהיגרו לישראל.
בו-זמנית הוא נתקל בתופעת הכחשת השואה הצוברת תאוצה גם במקומות בהם התרחשו הדברים עצמם.
גבי נוימן, יליד אוביצה, צ׳כוסלובקיה, הנו מעצב גרפי עטור פרסים. עבד כמעצב הבית של מוזיאון תל-אביב, עצב מטבעות עבור בנק-ישראל, וכיהן כנשיא אגודת המעצבים הגראפיים בישראל.
כמו כן עוסק בהדפס אמנותי, ועבודותיו מצויות באוספים של מוזיאונים ואספנים שונים בעולם.