“לפני 29 שנים קראתי לראשונה את ספרו" מאה שנים של בדידות" ,Cien años de soledad, איני זוכרת את העלילה, אבל אני זוכרת את המשפט האחד והיחיד שפתח את הרומן: "שנים רבות אחרי כן, כאשר עמד בפני כיתת יורים, נזכר קולונל אאורֶליאָנו בּוּאֶנדיָה באותו אחר צהרים רחוק שבו לקח אותו אביו לראות בפעם הראשונה קרח"....
עד היום אני חשה את הקסם שהספר הילך עלי והתקבע בד.נ.א. הספרותי שלי לעולמי -עד. אולם אחזור לספר מאו”