"מה זה החיים, קיבינימט, אם לא אוסף של דברים שלא קורים. שקורים בזמן הלא מתאים. ערימה של דברים שלא מתחברים. רצים-רצים כל עוד האינרציה תופסת, אבל אסור לרדת מהסחרחרה, ואין לשאול שאלות, כשמתקרבים לפסיפס ומעיינים בו בבוננות גדולה מדי, שום חלק בו לא מתחוור. שום דבר לא מתחבר. באמצע המוח יש כנראה איזה מאסה של תאים מתים. והיא מתפשטת. והיא כובשת. והיא מכריעה...
"מה זה החיים לא אוסף של דברים שלא קורים. שלא מסתדרים שקורים לאחרים. ואני מעבר לגדר. רק מסתכלת...
"פתאום נעלמה הקלילות. לרגע עוד נדמה שמשתלח שם מרכיב אדיר של טירוף מבוקר, שהיה אצור תחת שכבות של דיכוי, וזה הרי נראה תמיד כמו תופעת טבע ואי-אפשר לא להתרשםף מעורר את המרד הידוע; לא לחשוב מה יקרה בעוד רגע, בעוד יום, לא להתייחס לתוצאות, שיילך העולם לעזאזל, מי הוא בכלל בשבילי...
"והנה שוב מגיעים לקטע הידוע שבו מתחוור שבחיים אין שום כעס משמעותי זולת הכעס שאתה כועס על עצמך. אני לא מצליחה להינתק לרגע מההנחתה הזאת, ואני לא מסוגלת לקדם אותה בברכה, ובעוד אני מנסה להבהיר לעצמי את המניעים לזה כמו גם לזה, אני מתקוממת לא רציתי את זה - אני נגררת..."

רוקי חיה בתל-אביב לבדה, בת שלושים ומשהו, מוכשרת מדי, עצמאית מדיץ היא קשורה מאוד לאחיה שחי בארה"ב. במשך שבוע ויום, כשחייה מושעים כעין המתנה, היא מנסה לא לדבר עם אחיה.

שם הספר
רסיסי מים וחול
קסם הלענה - מועדון קוראי מעריב