מה מסתתר מאחורי שם הספר כרישים ערים גם בלילה וכיצד נעשתה החלוקה לצעדים.
הספר הזה הנו ביוגרפיה אנושית, המספרת על החתירה להשיג את האושר בכל מחיר.
כרישים הם מטפורה לכל מה שמייצגת ההתמכרות כאשר היא לא מאפשרת מנוחה מחד, אך גם מסמלת את כוחה וחוזקה של ההחלמה מאידך.
שמות הפרקים מקבילים בתרגום חופשי לשנים־עשר צעדים להחלמה ותוכנם מספר את דרכה של הכמיהה הבלתי נשלטת לאוכל, אהבה, ערך עצמי, ו... לכול מכול...
הדמויות נוגעות בשגרה, שמרכיב המסתורין שבה לא נופל משום דרמת מתח, והן משקפות את ההתמודדות בין הקסום והמנחם ובין ההרס זרוע תוויות ודעות קדומות. הגיבורים מנסים לפענח את החתירה הנצחית ליציבות בשילוב סמלי התקופה, שלעתים הם חסרי גבולות או מעצורים, נאנקים תחת עוצמתה של הכמיהה שלא נופלת בחוזקה מעומק התהום שבלועו של הכריש.
פה ושם הבאתי אזכורים מפי בת משפחה מיתולוגית הדוכסית לוסיאנה מהמאה התשע־עשרה. היא הייתה אישיות שהקדימה את זמנה, אמיצה ללא חת שלמרות הכישלונות והאכזבות, ידעה כיצד להתרומם וכל זאת כדי למנוע פגיעה בעצמה או באחרים. היא העניקה השראה לגיבורת הספר הקודם ["דם כחול אדום"] ואף לזה הנוכחי, השראה רגשית וחוכמה אנושית.
מסע החיים לעולם לא קל או פשוט, ביוגרפיה אנושית – לא כל שכן. למצוא מכנה משותף כאשר כל אירוע עומד בפני עצמו, זו משימה כבדה.
את ההשראה להחלמה ינקתי מתוך התהליך שהיה שונה מאדם לאדם ומזמן לזמן. לא הקלתי ראש כאשר תיארתי הכחשה, חוסר רצון מובהק להגדיר כפייתיות מכל סוג שהוא כמחלה, כי לרבים היא נראית רחוקה מכדי הזדהות והתעניינות. אבל האמת שהיא די קרובה לכל אחד מאתנו בשביל לגרום לכך שנחשוב גם על עצמנו.
חיים בריאים טומנים בקרבם תמונה של ידע אישי רב, ותמונת נגטיב הנמצאת בפרטים הקטנים השזורים בהמון כאב, בדידות, געגועים לאהבה ולאושר הנכסף. בכל רגע ורגע החיים נעים לצד זה או אחר כמו רכבת הרים מתונה, ורק לפעמים תופסים תאוצה כמו רכבת אוריינט אקספרס מהירה.
הפרק הראשון פותח בתיאור המאבק הפנימי בין הכמיהה ההרסנית לבין הרצון להשתחרר מכבליה. הפרקים הבאים מתארים את התשוקה המתפרצת שמשלחת את זרועותיה לכל תחום ותחום בחיים ובכך מפרה את האיזון.
המיקוד בספר הוא על ההתמכרות לאכילה שיכולה לגרום למוות, אך לפעמים, בחיים כמו בחיים, מתרחשת גלישה לתחומי התמכרות אחרים כי כל פעולה הרסנית זקוקה לרקע תומך או מנוגד. כמה מהמעשים נעשו לא באופן ההולם ביותר, אך הכמיהה היא ביטוי לחוסר אונים וצורכת המון מאמץ רק על מנת לחיות ולשרוד בדרך הנאותה.
אחדות מהדמויות לקחו צעדים ארוכים ועצרו את האוויר כדי להעריך נכונה מה נחוץ להם על מנת פשוט לנשום נכון. נוסף על כך סביבתם הטבעית של מרבית האנשים רחשה סיפורים דומים ומקבילים וסיפור רדף סיפור והציף וסחף את כולם פעם מעלה ולרוב מטה.
יותר מזה, הקשים הגדולים תמיד היו צעד אחד לפני הניסיון ובמוקדם או במאוחר כולם גילו את חשיבותה של הענווה, כי רק סדר עדיפות נטול אגו הוביל אותם אל האושר ולו לרגעים מספר.
רבות מהדמויות לקחו סיכונים, ולא תמיד ניתבו את חייהם לכיוונים מקובלים, הן העדיפו את השמירה על מעטה הסודיות רק על מנת לשמור על חירותם, אך גם זה לעולם לא העניק להם ביטחון מוחלט. קומץ של ידענים המייעצים "דברו אמת ואת כל האמת", שחררו את לשונם החדה על חשבונם, השתמשו בדברי חנופה ובכך גרמו באופן בלתי נמנע להופעת כאב גדול אף יותר.
סימני ספק רבים חיברו בין הפרקים.
האם ההכחשה יכולה לגרום לנזק, ומה היא חלקה של החשיפה בתהליך הריפוי?
סימני ספק אלה שיקפו את המאמץ שהושקע באיזון השגרה על מנת להסדיר את פסיפס התרחשותם של האירועים. המושג "שום דבר לא מובן מאליו" הוביל אותי לחשיבה כי השגרה היא הברכה וההרפתקה הכי חשובה בחיים...
דרך ביוגרפיה אנושית תיארתי מגוון רחב של דמויות, את אותם הגיבורים שנכנסו לפינה שבה האפשרות היחידה שנותרה להם כדי להינצל הייתה להעמיק ולהיאחז באחיזת עיניים, אך בכך הם הלכו לאיבוד יותר מפעם אחת; או אלה שבתוך עמם ישבו והתנהגו כפני הדור כאשר ניסו כל דרך, ברי המזל שבהם אכן הצליחו, אחרים קרסו תחת הקשיים; והנותרים, הרוב הדומם, אספו את החבלות, שיקמו את ביטחונם הפנימי המרוסק, התעשתו התחשלו ובנו את עצמם שוב ושוב מחדש.
מרבית הדמויות נאלצו לעתים גם בעל כורחן לשהות ולהתעכב באי אילו מפעולות החיים ורק בחלוף הזמן התפנו לחצות את הקווים כדי לבנות לעצמם מציאות הולמת וסבירה, גם אחרי שהקשרים המשמעותיים שבחייהם אבדו לנצח.
אך רק אלה שהסכימו לוותר ויתור מוחלט על נוקשות עצמית ותלות חברתית לטובת הסובלנות והפתיחות האישית חוו שינויים משמעותיים.
לוסי, הגיבורה הראשית היא רק אחת מתוך אותם ברי המזל.... היא רכשה לעצמה אורח חיים בריא אשר העניק לה לא רק גוף אנושי, אלא אפשר לה את הצעד הראשון במסע לגילוי מסכת האושר.
היא גילתה כי האושר וההצלחה נמצאו בפרטים הקטנים, בקול הפנימי, במילים הרכות ובנחמות הקטנות...
אלה שהצליחו כמוה, הפנימו את תהליך השינוי האישי, סילקו את התלות בכמיהה והחליפו אותה באהבה עצמית וכך זיהו בברור כיצד ואיפה נפערו החורים ברשת תמיכה של החיים.
כל המצבים שמתרחשים בחיים ניכרים בהשפעתם, הן אלה המוצלחים והן אלה שאינם מוצלחים, אך בייחוד גדלה השפעתם של הבלתי נשלטים שגורמים לתחושה של אי־נוחות או אי־ודאות כי הם מעמידים את הכוונות הטובות ואף את המעשים המהססים על מצע לא יציב.
הניסיון הוכיח כי לא בהכרח מה שנראה טוב הוא טוב ומה שמריח רע הוא רע, ואחיזה בסודות או לחלופין חשיפת האמת לא תמיד עמדו במבחן התוצאה.
רק האהבה וקבלה עצמית ללא כל תנאי גרמה לשינוי התמונה ובאורח פלא העלימה את הכאב והביאה את השלווה.
אשר לי, מעולם לא הייתי יותר מפוכחת כמו ביום שבו כתבתי את המילה האחרונה, רכנתי על מקשי המחשב מעט מיוסרת, כי עז היה רצוני לסיים את העלילה בשיאה הטוב. לפתע ראיתי את רעיון הסיום באופק שהשתרע מול חלוני, זה היה הדבר הדמיוני מכול, והוא התרחש מול עיניי המשתאות, השורות הראויות עלו מעצמן, הן עלו מתוך הדמדומים.
חוויתי הארה שונה ואחרת... ראיתי את השמש האדומה והלוהטת, היא התקרבה ואז התרחקה באיטיות ושקעה במרחבים.
בדרכה היא הותירה שובל של אור שחצה את החושך.
החיים ניצחו את הריקנות...
לרגע קט חשתי חולשה קלה, אך מיד האירה בי הבנה גדולה שמתוך שובל האור המסנוור בקע מסר שקט ומאוד מדויק אשר עמד ויעמוד במבחן כל הזמנים:
התקווה היא בת בריתנו כל עוד הנשמה באפנו!