“הדמעות התחילו לזלוג בעמוד ה 27... הזיכרונות התחילו לצוף קצת אחרי בתיאורים של הפגישות עם הרופאים, הבדיקות, הזריקות והכאבים.
יחד עם הקידמה שומעים ונתקלים יותר בנשים שלא מצליחות להיכנס להריון, ברוב המקרים שומעים רק את הצד של האשה... בני הזוג דר שכתבו את הספר יחד, מראים גם את נקודת המבט של הגבר שגם אני, עד לקריאת שורות הספר לא חשבתי עליה בכלל.
גם אני עברתי טיפולים שלא הצליחו, הרמתי ידיים אחרי כמעט שנתיים ולאחר מכן גם התגרשתי.
בניגוד לדר היחס שקיבלתי בבעלי וזה משפט שחזר אליי בקריאת הספר, לאחר שהתעוררתי מההרדמה ואני מצטטת " את רוצה שאני אלך...." כמה היית יכול להיות אטום !!! אני אחרי הרדמה שלא ידעתי איך אני יתעורר ממנה,מה עשו לי בגוף, כאבים איומים, התחלתי לבכות זה והדבר הראשון שאני שומעת.
אז גליה, זכית, לא רק בבעל אוהב ותומך, גם בתינוק, פרי בטנך.
לגביי היחס של הרופאים, אני זוכרת "יציאה" של פרופ' לאחר אולטרא סאונד שהעיז לשאול אם הייתי בהריון והעיר לי כמה שאני שמנה (השפעת הזריקות וההורמונים) ואיך אני רוצה בכלל להיכנס להריון, מובן שברחתי ממנו בדמעות כל עוד נפשי בי והגעתי לייעוץ אצל פרופ' אחר שנתן לי להרגיש שאני המטופלת היחידה, שהקשיב, תמך, הסביר, ליטף לי הראש לפני ההרדמה וחשבתי וגם היום אני יודעת שלא לכולם מתאים להיות רופאי נשים אבל אני נתקלתי בשניים שמהם קיבלתי יותר תמיכה ממה שבעלי לשעבר נתן לי.
ושוב אני חוזרת ל דר שמתאר מנקודת מבטו את מה שהוא ראה שעובר על אשתו, אולי האשם הוא בי שלא עצרתי לרגע לחשוב איך בעלי לשעבר מרגיש,אבל מההכרות שלי אותו וזכרונות נוספים של מריבות ועצבים דקה לפני שיוצאים מהבית, המחשבה חלפה מהר...
גליה ודר החזירו אותי לכאבים, למחשבות, אולי ויתרתי מהר מדי אבל מצד שני עכשו, 6 שנים אחרי, אני חושבת שניצלתי בזמן והספר הזה נותן לי תקווה לנסות שוב עם פרטנר מתאים יותר, תומך יותר, שיהיה שם לצידי וישתף אותי במה שעובר עליו ויותר מכל יקשיב לי.
ואולי המושג שנאמר לי "עקרות בלתי מוסברת" יתחיל בהריון וייגמר בתינוק.
לסיום, ספר חשוב שמתאר את שני הצדדים והרבה חומר למחשבה.”