לכל אורכו של יום סתיו אטום, אפל ואילם, תחת עננים נמוכים-לדכא, חציתי לבדי, רכוב על סוס, כברת-ארץ שממה מאין כמותה, ולבסוף מצאתי עצמי, בנטות צללי הערב, נוכח בית אשר אפוף-התוגה. אינני יודע איך קרה הדבר - אך ברגע שבו נחו עיני על המבנה, צער שאין לשאתו פלש אל רוחי. אני אומר שאין לשאתו, כי אי אפשר היה להקהל את ההרגשה באמצעות אחת מאותן המיות-לב מענגות-למחצה, משום הפיוט שבהן, שעל ידן מסתגלת הנפש אפילו למחזותיהם הקשים ביותר של השומם או הנורא. התבוננתי על הנוף הנפרש לפני - על הבית עצמו, ועל תוויה הפשוטים של הנחלה - על הקירות הקודרים - על החלונות הפעורים בעיניים ריקות - על שיחי הגומא שרקבם גדל פרע - ועל גזעיהם הלבנים של כמה עצים אכולים - כאשר רוחי נתנונה בשפל שאין מושלו על פני האדמה מלבד מוצאי חלומו של זולל האופיום - הנפילה המרה אל היומיום - נפילתה המחרידה של ההינומה.

לבי כרע במרה, קפא בקרה - המחשבה נרבצה בשוממות חסרת-תקנה אשר שוב לא היה בכוחו המדרבן של הדמיון להקימה אל הנשגב. מה הדבר - עצרתי כדי לחשוב - מה הדבר שכך מרט את עצבי במראיתו של בית אשר? המסתורין נותר חתום, ובה-במידה לא יכולתי ליצירי-הצללים שצבאו עלי בשרעפי. נאלצתי לסגת אל המסקנה הלא-מספקת, כי צירופים מסוימים של עצמים טבעיים פשוטים ביותר מתייחדים, מעבר לכל ספק, בכוח להשפיע עלינו בדרך זו, אך ניתוחו של כוח זה חורג מעומקה של השגתנו. אפשר, הגיתי, שדי יהיה בסידור שונה של תווי הנוף, של פרטי התמונה, כדי לחולל תמורה ביכולתה להלך נכבאים על רואיה, ושמא אף לבער יכולת זו מכול וכול.

רעיון זה דחק בי לנהוג את סוסי אל שפתו התלולה של אגם שחור ושמנוני שהשתרע זוהר וחף-מאדווה לצד הבית, ולהתבונן מטה ובאברי צמרמורת, רוגשת אף יותר מקדמותה, על מראותיהם הערוכים-מחדש, ההפוכים, של שיח-הגומא האפור, וגדמי העצים האיומים, והחלונות הפעורים כעיניים ריקות.

אדגר אלן פו

אדגר אלן פו (1809-1849) היה משורר וסופר אמריקני, אבי סיפור האימה, סיפורת המתח והספרו הבלשית. פו נולד בבוסטון. עד הגיעו לגיל שנתיים איבד אב ואם. בשנת 1815 עזב יחד עם משפחתו המאמצת לאנגליה וכעבור חמש שנים חזר יחד איתם לארצות הברית. בעת לימודיו באוניברסיטה החל לשתות ולהמר. פו התגייס לצ... המשך לקרוא

שם הספר
העורב ושירים אחרים
סיפורים [אור-עם]
העקרון הפואטי
מסכת המוות האדום
סיפורי מסתורין ופנטסיה