פריז, אוקטובר 1936

מכל זה רק אני מסתלק לי לבד,
הולך מספסלי, הולך מתחתוני,
ממצבי הגדול, מכל מעייני,
ממספרי השסוע מצד אל צד,
מכל זה רק אני מסתלק לי לבד.

משאנז אליזה או בפנת
סמטת הירח המשונה,
הולך לו מותי, עריסתי מתרחקת,
וכסותי האנושית, לבדה מנותקת,
מוקפת אדם ,נפנית לצד
ומשלחת את צלליה אחד אחד.

ואני פורש מהכל, כי הכל נשאר
לשמש לי כאן אליבי מוצק:
נעלי, לולאתה, הבוץ שדבק,
ואפילו כפוף המרפק שנותר
בשרוול בגדי המכופתר.

שם הספר
טרילסה