הקו הירוק, קו אדמיניסטרטיבי שרירותי ששורטט בהינף קולמוס בהסכמי רודוס בשנת 1949, נעשה אבן יסוד בפוליטיקה הישראלית: הפתרון של שתי מדינות, ישראל ופלסטין, השוכנות זו לצד זו משני עבריו, הוא "השפן בכובע" של השמאל הישראלי, והוא מתרוצץ, על גרסאותיו השונות ("הפרדה", "תיקוני גבול") בין בירות אירופה ואמריקה כפתרון קסם – או מקסם שווא.
שכן שוב ושוב נכשלות כל ועידות השלום, ממדריד ואוסלו עד קמפ דיוויד ואנא פוליס, ופעם אחר פעם מנמקת ישראל את הכישלון בסיסמה "אין פרטנר".
במסה חריפה ואקטואלית זו מניח פרופ' יהודה שנהב, באופן שיטתי ובהיר, יסודות להבנה אחרת של הסכסוך: הוא מראה עד כמה ההסתכלות עליו מנקודת המבט של מלחמת 1967 מחמיצה את המבט הפלסטיני, המופנה אל מלחמת 1948 כמלחמה שעדיין לא הסתיימה.
בעמדתו של שנהב טמון כוח רב לגבי היהודים: היא מעלה שאלות נוקבות לגבי המוסריות שבפינוי התנחלויות, תובעת להכיר במשקעים התיאולוגיים הטבועים בציונות, ומפנה את המבט אל זכויות היהודים במרחב.
שנהב מגלה בספרו בריתות פוטנציאליות חדשות, מפתיעות, בין השמאל לימין, בריתות שפותחות פתח לארגון מחדש של המפה הפוליטית בישראל ולערער ההבחנה המקובלת בה בין "שמאל" ל"ימין".
יהודה שנהב הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ועמית מחקר במכון ליר בירושלים.
במשך עשור (1999-2009) ערך את כתב העת תיאוריה וביקורת.
ציור העטיפה: דוב ריב,
קו ירוק מהמרפסת, 2004 (פרט)
עיצוב העטיפה: דורית שרפשטיין