אם יודעים האנגלים להשיב בפה מלא: שקספיר, כל אימת שהם נשאלים לגדול המשוררים בשפתם, אם פוסקים הגרמנים ללא היסוס: גתה, והאיטלקים:דנטה, הרי שהצרפתים צריכים תחילה לקמט את מצחם. הזהו הוגו? רטין? רונסאר? או שמא יון! דומה שמבחינת ההשפעה העמוקה וארוכת הטווח על השירה העולמית, התשובה היא אחת: שארל בודלר. זכותו של אבי השירה המודרנית עומדת לו לא רק הודות ל"פרחי הרע", אלא לא פחות מזה בזכות השירים הקטנים בפרוזה, המכונסים בקובץ שלפניכם. "הספלין של פריז", יצירה שראתה אור ב- 1869, כשנתיים אחרי מותו של בודלר (1821-1867), יכולה להיחשב כצוואה שהותיר אחריו המשורר לתודעה המודרנית. אם ב"פרחי הרע" רוצץ בודלר לראשונה, בקורנס ענקים, את יסודותיה האסתטיים והמוסריים של הספרות המערבית, ופרץ דרכה של השירה המודרנית מן הבחינה התימטית, הרי ל"שירים הקטנים בפרוזה" חבה התקופה החדשה את תשתיתה הצורנית והסגנונית. "צריך להיות שיכור תמיד. בזה מסתכם הכול: זו השאלה היחידה. כדי לא לחוש את משא הזמן הנורא הרוצץ את כתפיכם ומכריע אתכם עד עפר, צריך שתשכרו בלי-הרף. אבל ממה? מיין, משירה, ממוסר: כרצונכם. אבל השתכרו. ואם ביום מן הימים, על מעלות של ארמון, על עשב ירוק של שוחה, בבדידות חדרכם הקודרת, תתעוררו ושכרונכם מתמעט כבר או פג, שאלו את הרוח, את הגל, את הכוכב, את הציפור, את השעון - את כל החומק, את כל הגונח, את כל הסובב, השר, המדבר - שאלו אותו מה השעה: והרוח, הגל, הכוכב, הציפור, השעון ישיבו לכם: ' זו השעה להשתכר! כדי לא להיות עבדי-זמן מעונים, השתכרו! השתכרו בלי-הפסק! מיין, משירה או ממוסר, כטוב בעיניכם'".

שם הספר
גני-העדן המלאכותיים
פרחי הרע (מהדורת 1997)
צייר החיים המודרנים - טעמים #
פואמות קטנות בפרוזה [תרמיל] - ספריית תרמיל #75