אורסון ולס היה אגדה בחייו וברא אגדה במותו.
דברים שנעשה הם חלק בלתי-נפרד מן ההיסטוריה התרבותית של המאה ה-20 ובמיוחד של הקולנוע.
ילד-פלא, אמן גאוני, וכפי שרבים כינוהו "גדול מהחיים".

המחברת ברברה לימינג, ששוחחה עליו עם מאות אנשים, קראה אלפי מסמכים וראיינה את ולס עצמו (במשך כעשרים חודשים, כמה פעמים בשבוע ובכל פעם שעות רבות) כותבת כי אורסון ולס יצר יצירות מופת בשלוש צורות אמנות: קולנוע, תיאטרון ורדיו, ונוסף לכך היה הוא עצמו יצירת מופת – "האדם שהתוודעתי אליו אט-אט היה שונה בתכלית מן "המפלצת הקדושה" האגדית – מבריק, שנון, חריף ומקסים, כפי המוניטין שיצאו לו, אך גם ביישן, מופנם ורגיש".

ספרה של לימינג הוא דיוקן מפורט ומרתק. ה"ליטרארי ריביו" ציין "הטובה והגדולה בביוגרפיות שנכתבו על אישיות גדול זו".
ועיתון אחר כתב: "מקסים, רודני, בלתי-אפשרי, בוגדני ותמיד תוסס ומלא רעיונות. ולס נשאר בלבו ילד נצחי, עם תמימות של ילד, אימפולסיביות, תובענות ותמיד שאיפה לגרום הלם.

לימינג הצליחה לתפוס אישיות נפלאה ומיוחדת זו...
אין ספק כי הביוגרפיה שכתבה עתידה להיות הספר השלם והדפיניטיבי על התופעה ששמה אורסון ולס".