“לעתים נדירות קורה לי שספר הוא מטריד. מטריד ברמה שאני רוצה שייעלם מחיי, אבל ממשיכה לקרוא בכל זאת. כי מה שכתוב בו לא מובן לי, ואני רוצה להבין מאיפה הגיע הסיפור. על מה הוא נשען ולמה צריך היה לספר אותו. אז אני קוראת אותו עד הסוף, ועדיין אין לי תשובות. הספר כתוב היטב, מתאר תיאורים הופכי קרביים, ועדיין אני מרגישה כאילו הוא חייזר שחדר איכשהו למרחב המוגן שלי.

הסיפור מסופר על ידי טום, שהוא מתבגר מתוסבך הצופה בבני משפחתו - אמא (בהריון) ואבא ואחותו המעט גדולה ממנו, יפהפייה ומפתה, בעלת נוכחות חזקה וקשר עמוק אל אחיה. האחות הזו היא המניעה את העלילה, למרות שטום מבצע לא מעט מהפעילויות המתוארות בספר. בשלב כלשהו ההורים החליטו לעבור דירה מלונדון התזזיתית והמפוייחת לדבון הירוקה והמשמימה. התנגדותו של טום המופרע - שברקע שלו יש הצתת חדר בבית הספר - אינה נלקחת בחשבון. בזמן נסיעה לבית החולים המכונית נתקעת ואמא יולדת תינוק בדרך כשבני משפחתה חסרי התועלת לצידה ושני נהגי משאית צרפתים שעברו בסביבה מגוייסים לעזרה. זו - כמעט - הסצינה הפותחת את הספר הזה, בתאורים מפורטים ברמת HD. ימים ספורים אחרי הלידה טום רואה את אחותו ואביו באמבטיה, בפוזה שלא ניתן לטעות בפירושה.

גילוי עריות הוא אחת ההתנהגויות האנושיות המגונות ביותר בעיני. הוא מגונה ביותר כשהילד/ה צעיר/ה מכדי להתנגד, ובן המשפחה מבוגר, חזק יותר, מאיים בפגיעה או בשלילת אהבה וכופה את ההתנהגות הזו על הילד. אבל גם אם אין כפייה, גם אם שני המשתתפים משתפים פעולה, יש במצב הזה משהו שגורם לי בחילה. קשה לי להבין איך משיכה מסוג הזה יכולה להתקיים מצד הורה שגידל את בתו מרגע היולדה. בעניין הזה אני מותנית תרבותית ופרובינציאלית להחריד.
הסיפור הזה נמשך. יש עוד פיתולים בעלילה, והרבה מאד תאורים מפורטים עד זרא של התנהגויות מיניות ואחרות. הספר כתוב טוב, יש בו סיפור, אבל הוא גרם לי כאב בטן ובחילה. החלטתי לא לדרג אותו כי הוא מאד "מצד אחד / מצד שני" ולא הצלחתי להחליט. מה שכן - מי שנרתע מתיאורים מיניים בוטים ומפורשים, כדאי שישמור מרחק מהספר הזה.
שאלתי אותו בספרייה. זה ספר שיצא לאור בעברית ב 1999 (באנגליה עשר שנים קודם) אבל הוא חדש כאילו אף אחד עוד לא פתח אותו אפילו. אתם חושבים שיש איזה מסר שספר מעביר בסגנון "אל תתקרבו אלי, אני רעיל...?"”