יומניו של הצייר והמשורר מיכאיל גרובמן מקיפים תקופה של כמעט ארבע שנים, ומציגים בפני הקורא תמונה מפורטת של חיי הבוהמה האמנותית המוסקבאית בשנות השישים, שלא שיתפה פעולה עם השלטונות הסובייטיים. חיפושיהם של ציירים, משוררים וסופרים, שיצרו בלי להתחשב בתביעותיה של הפסבדו-אסתטיקה הסובייטית, היחסים בין בני האדם ויחסיהם עם השלטונות, חייהם הפרטיים, הוויית היום-יום שלהם, כל מה שנעשה בהדרגה לנחלת העבר, מופיע כאן כתמונת תקריב הודות לרשימות הכמעט יומיומיות של המחבר, המשחזרות את אווירת התקופה ואת דמותה. יחד עם זאת, הספר הוא דוגמה יוצאת מן הכלל לפרוזה קונספטואלית, המסתתרת תחת מעטה של מסמך בהיר ותמציתי.