"ביוגרפיה אישית ואינטלקטואלית כאחת...
מייצגת את הכתיבה הביוגרפית במיטבה".
פיטר ברגר, New York Times Book Review
חנה ארנדט: בשל האהבה לעולם (1982), מאת אליזבת יאנג-ברוהל, הוא הביוגרפיה עטורת הפרסים והשבחים של אחת הפילוסופים החשובים ביותר במאה ה-20.
הקריאה בביוגרפיה המרתקת הזאת, אשר מציגה תמונה אינטימית ועזה של חנה ארנדט, עבודתה ועולמה, משליכה אותנו שוב ושוב אל בירור וערעור מתמיד של כל אותן תחנות ביוגרפיות בחייה של ארנדט: התבגרות בגרמניה של ראשית המאה ה-20 אל מול נוכחות בלתי פתורה של זהות יהודית נמחקת; החניכה בטבורה של העשייה הפילוסופית הקונטיננטלית של התקופה, מתוך יחסים אינטימיים עם מלכה הבלתי מוכתר מרטין היידגר; ההלם עם עליית הנאציזם לשלטון והבגידה האינטלקטואלית לנוכח מקומו של היידגר בתוכו; הבריחה לארצות הברית וראשית החיים כאינטלקטואל-מהגר; זוגיות כמעט אידיוסינקרטית עם היינריך בלייכר; הפריצה אל מרכז החיים האינטלקטואלים של ימי המלחמה הקרה עם פרסום "מקורות הטוטאליטריות"; הניסיון למצב עמדה סינגולרית של שמאל ביקורתי אך בלתי מרקסיסטי; "הסקנדל" של אייכמן בירושלים והקרע עם הציונות; מערכת היחסים עם קרל יאספרס מחד גיסא והמפגש המחודש, לאחר המלחמה, עם היידגר, מאידך גיסא; כל אלה מוצגים בצורה סוחפת, לצד הצטללותה ההדרגתית של הגות שחותרת לחשוב על הפוליטי שאיננו כלוא בתוך מושג של סובייקט קולקטיבי.
חנה ארנדט (1906-1975), אשר הייתה תמיד הוגת דעות שנויה במחלוקת, מתבודדת שהתבדלה מאסכולות אקדמיות, ממפלגות פוליטיות וממתווים אידיאולוגיים, הגיעה אל קהל שהלך והתרחב.
קוראים מקצועיים וכלליים למדו לצפות ממנה לתובנות נדירות: הם חשו את מה שחנה ארנדט עצמה הביעה: "אפילו בתקופות האפלות ביותר יש לנו הזכות לצפות להארה כלשהי.
זו יכולה בהחלט לנבוע פחות מתיאוריות ומושגים, ויותר מהאור הקלוש, המהבהב והלא ודאי שנשים וגברים אחדים, בחייהם וביצירתם, ילַבּו כמעט בכל הנסיבות, ויאירו את פרק הזמן שהוענק להם עלי אדמות".
אליזבת יאנג-ברוהל, אשר עוסקת כיום בפסיכואנליזה בעיר ניו יורק, נמנית על חברי הסגל של המרכז באוניברסיטת קולומביה למחקר והכשרה בפסיכואנליזה.