כמעט תשע שנים חלפו מהיום שבו הכריזה ההתסדרות הרפואית על שביתה, ועד שצוות של שלושה בוררים קבע בפסק בוררות מקיף כי הרופאים זכאים לתוספת שכר של 23.5%.

ב-9 במרס 2000 יצאו הרופאים למאבק ארוך וכואב, במטרה להביא לשינוי יסודי במעמד מערכת הבריאות הציבורית ובמעמד הרופא בה. השביתה נמשכה יותר מארבעה חודשים ובסימה נחתם ב-13 ביולי 2000 הסכם שקבע לרופאים תוספת שכר של כ-13%.

איש לא העלה אז בדעתו שיחלפו 3,057 ימים עד שהרופאים יקבלו את מלוא הפיצוי המגיע להם.
רק ב-26 בנובמבר 2008 קבעו הבוררים כי גם התוספת שניתנה לרופאים "היא בבחינת טיפה בים של מכלול שינויים מרחיקי לכם הנדרשים למערכת הרפואה הציבורית של ישראל".

הספר מתאר את הרקע להביא להחלטת ההסתדרות הרפואית, בהנהגתו של ד"ר יורם בלשר, להכריז על שביתה, שהיו בה הרבה עליות ומורדות ושבסיומה הקבעו כמה תקדימים בתולדות יחסי העבודה, בהם הסכמתו של גוף המייצג עובדים - ההסתדרות הרפואית - לוותר על זכות השביתה למשך עשר שנים (מ-2000 עד 2010) לראשונה בתולדות המשק.

הספר נכתב בתום עבודת תחקיר יסודית על ידי העיתונאי הוותיק גדעון אלון, והוא עוקב אחר המאבקים שניהלה ההסתדרות הרפואית לאורך השנים ומשבץ בהם סיפורים אישיים של רופאים וחולים.

שם הספר
בחירה ישירה - המאבקים והדרמה אשר הולידו בישראל את הבחירה הישירה של ראש הממשלה
ארבעים על ארבעים - מאחורי הקלעים של ארבעים שנות עבודה עיתונאית
מתחככים