“סירי קיטון, המספר מגוף ראשון של "ראייה עיוורת", הוא אחד מהמסנתזים המוצלחים ביותר. מה בדיוק מסנתז עושה? לא ברור בכל מאת האחוזים. מהתאורים של קיטון, אפשר ללמוד שהתפקיד שלו הוא בעיקר להסתובב בין אנשי מדע ודוגמאות אחרות של בני אדם "משודרגים" כירורגית, לקלוט את האינטראקציות ביניהם ואת ההתקדמויות שהם עושים בשטח, ולדווח על כך בחזרה לאותם המממנים שלהם - אנשי ממשל, צבא ובעלי הון, בשפה ובמושגים שאותם האחרונים יוכלו לקלוט - כמו מתרגם שהופך פתגמים, משלים וממרות מורכבים בשפה אחת למשפטים קצרים ובהירים שמכילים בעיקר את מוסר ההשכל. קיטון עצמו אינו ממש איש מדע, למרות שידע לו חסר לו, ואת החסר הוא יכול להשלים בקלות באמצעות מאגרים מקוונים - הוא יותר כמו צינור מידע, הוא לא מתייחס לתוכן המורכב כמו שהוא מתייחס למשמעות של מה שנאמר ולטון בו הדברים נאמרים. הוא קולט בעיקר תבניות, דבר שהוא עושה מצוין, מכיוון שבגיל צעיר מאוד, בעקבות התקפי אפילפסיה חוזרים, עבר סירי כריתה של חצי ממוחו והוא לא מסוגל באמת להבין רגשות, אלא רק תבניות של התנהגות.
הקורא של הספר הזה, אני מניח, מרגיש ויצטרך לפעול כמו קיטון עצמו, מכיוון שעומס המושגים שנזרק שם, במגוון תחומים - ביולוגיה, מיקרוביולוגיה, אסטרונומיה, מתמטיקה, פסיכולוגיה ובלשנות - הם לא משהו שרוב האנשים שוחה בו ברמה גבוהה כמו זו של משלחת המומחים שאליה מתלווה קיטון בכדי לאתר ולעמוד על טיבו של גזע חייזרי ששונה לחלוטין ממה שאפשר לכנות "אנושי". אפקט גריי, ננסים חומים, סינסתזיה, דילמת האסיר - כל אלו ורבים אחרים נזרקים שוב ושוב מבלי הסבר מאלף ועד תו, והקורא, כמו סירי קיטון, צריך בערך להבין במה מדובר ויותר לקלוט את המשמעות והחריגות.
אנשי (או יצורי) המשלחת הם אינטליגנטים ומורכבים ברמות מבהילות, ספינת החלל שלהם כמעט כל-יכולה, והעתיד - משהו כמו 70 שנה מעכשיו, שונה בצורה מבהילה ממה שאנחנו מכירים. עצם קיום העלילה בסביבה של כבידה משתנה מספיקה דיה בשביל להדגים את הקושי בהתמצאות במשהו שהוא כמו גרסה מסויטת של מסע בן כוכבים. בתוך כל התגליות, הביזאריות ורגעי האימה, אפשר למצוא לא מעט מידע, השערות ושאלות לא פשוטות לגבי האבולוציה, התודעה, והקשר שלהן, כשיתכן שהראשונה תשאף לחסל את האחרונה לשם ההתייעלות. כך או כך, העתיד של האנושות שעולה מספר זה נראה מבהיל, ולגבי חלק מההשערות של מה שעושה שעושה אותנו לאנושי גם הוגים כמו כמו פיליפ ק' דיק כנראה לא היה מענה משכך חרדות.”