“הספר הזה הוא אליגוריה משונה הדנה - ככל הנראה - בתגובה האנושית הכי צפויה לזרים ושונים: ניסיון להשמיד, גיוס כל יכולת ההרג וההשמדה יחד עם הכתרת השונה בתארים המאפשרים השמדתו - מפלצות, לא אנושיים וכו'. קשה לקרוא לסיפור רומן. באותה מידה קשה לקרוא לו פנטזיה. ויחד עם זאת הוא מציב תשתית סיפורית לפרישת השקפת עולמו של הסופר. השקפת עולמו היא הומנית בדרך כלל אך גם סטיריאוטיפית ושוביניסטית.

מעשה באחד - שמו הלא חשוב אינו מוזכר - שגדל בבית יתומים באירלנד וכשהתבגר מעט הצטרף לשורות הצבא האירי הרפובליקני, וכשפרש ממנו קיבל הצעה להיות מטאורולוג באי קטנטן בקוטב הדרומי. עליו לחיות באי לבד במשך שנה - עד שתגיע הספינה שתחלץ אותו משם - ולנהל רשימות. פיניול איננו אירי. הוא קטלוני. הבחירה שלו להפוך את גיבורו לאירי היא משונה. לקטלונים יש מהפכנים משלהם הנלחמים בשלטון המרכזי בספרד, והם אינם צריכים לשאול רעיונות מהפכניים מהאירים. מה גם שהזרות בין הסופר לבין אירלנד או אנגליה ניכרת בכל. מכל מקום הגיבור מגיע לאי ונתקל במציאות בה יצורים דמויי אדם תוקפים כל לילה את האי ואת שני בני האנוש החיים עליו: הגיבור ומישהו שהיה שם קודם, שהוא כל מה שהגיבור איננו(?) הוא גס רוח, אלים ובור, חובב כלי נשק, שש לקרב ולהרג.

עם השקפת העולם שפיניול פורש בסיפורו יכולתי כמובן להזדהות אם בני האדם יחפשו את הדרך לחיות יחד עם האחר במקום לרצות להשמידו, כמה יפים ומגוונים יהיו החיים! אבל הסיפור מגלה עוד כמה דברים על משנתו של הסופר איתם אני מתקשה להזדהות: הנקבה היחידה אינה אנושית. היא אחת היצורים ונשלטת לחלוטין על ידי שני הגברים (האנושיים?) המעבידים אותה, בועלים אותה ומכים אותה כרצונם. היא קיימת רק כדי לספק את צרכי המין/האלימות של אדוניה.
בקטע מסויים בסיפור פיניול מתאר מישהו המכונה "היהודי". הוא נראה כמו יהודי, יש לו תלתלים שחורים ומשקפיים דקים...גם לו אין שם (מי צריך שם כשיש תואר כל כך הולם?) הסטיריאוטיפיות בולטת מאד כשפיניול מזכיר קברניט צרפתי (הוא אידיוט תוקפני ויש לו פאות לחיים בלונדינית וסיגר הואנה) או גנרלים אנגלים.

הסיפור אינו מעניין במיוחד למרות נתוני הפתיחה המושכים. הסופר שיבץ בו שפע קטעים כאילו פילוסופיים, שמטרתם להגדיר את גישתו ההומנית כביכול של הגיבור. הסיפור אינו משעמם אבל פעמים רבות הרגשתי שהוא ילדותי כשהוא מחדד הבדלים בין "טוב" ל"רע": הטוב זוכה בכל המידות הטובות (וגם בנערה...) הרע הוא גם מכוער גם טיפש וגם דוחה...על המניעים של הדמויות אין בכלל מה לדבר.
הישגתי אותו בגלל השם ובגלל הסופר הלא מוכר לי. לא אהבתי, לא סבלתי. חשבתי שהוא סתמי קצת, ילדותי קצת וכלל לא מתוחכם.”