“אני לא חובבת של סיפורי מתח, הם גורמים לי לאי שקט בקישקע,
אך פה ושם אני חוטאת ונשאבת למוחו הקודח של הסופר...
לוסיאנה נערה צעירה המגיעה מבית שמרני עם אבא שהוא כומר,
ואימא חמה, ושני אחים בוגרים ואחות אחת קטנה,
עובדת ככתבנית אצל קלוסטר, סופר מפורסם ורב השפעה.

תוך כדי עבודתם המשותפת, עיניו החודרות של קלוסטר
בוחנות את הופעתה והתנהגותה של הנערה ומפרשות אותה על פי צרכיו.
הוא מתקרב אליה באופן אינטימי, היא נבהלת ובורחת...
מכאן ואילך מתחיל סיוט מתמשך...
לא לחינם נקרא הספר "מותה האיטי של לוסיאנה בלנקו"
הסופר טווה רשת מעוותת של מיתות. מתאר פחד חשש וחרדות המלווים
את לוסיאנה מדי יום ביומו...
הבחורה מתפרקת ביחד עם משפחתה, עד שכוחה אוזל..

הסופר/ קלוסטר מדברים על 'צדק אלוהי' ועל עונש שהוא שבעתיים,
ועל נקמה אלוהית מטורפת...ואני תוהה מי הם אותם סופרים שרוקחים
סיפורים מטורפים של רוע ורצח ונקמה שלא יודעת שובע..


* הספר עובד לסרט בשם 'חרון האל' המשודר בנטפליקס.”

“מה זאת "מציאות"? אנחנו מוכנים להישבע על דברים שאנחנו מגדירים "מציאות", "אמת", "עובדות" ומשוכנעים שיש רק מציאות אחת - זו שאנחנו רואים או ממששים, וברור שאין אחרת. מי לא נקלע פעם לויכוח בין כמה אנשים על צבע של פריט? אתם זוכרים איך כשמישהו קורא לירוק שלנו "חום" (לא, הוא לא עיוור צבעים...) הוא מדהים אותנו לגמרי. "איך הוא לא רואה שזה ירוק?" אנחנו רוטנים "בטח משהו לא בסדר בעיניים שלו"... בא מרטינס בספר הזה וטוען שהכל בסדר בעיניים שלו. אבל שני אנשים יכולים להיות שותפים לחווייה אחת ולחשוב - ולהבין - ממנה דברים שונים בתכלית.

הסיפור מסופר על ידי סופר צעיר ולא כל כך מצליח, שאינו מוצא לו נושא לרומן. שתי הדמויות עליהן הוא מספר הן סופר מצליח מאד - וצעירה שהיתה פעם הקלדנית שלו, שארוע מסויים הפך על פניו את מה שהאמינו בו, ושינה את חייהם. מרטינס טוען פה שארועים משני חיים אינם בהכרח כאלה שמכריזים על עצמם ככאלה. מספיק שארוע בנלי כלשהו נוגע באושיות האמונה או תפיסת העולם של האדם, והנה לך ארוע משנה חיים. הסיפור עוסק בתעלומה ולמרות המתח לא הייתי מגדירה אותו כמותחן.

מרטינס הארגנטינאי הוא דוקטור למתימטיקה, שאת ספרו הקודם והמפורסם יותר "רציחות נוסח אוקספורד" לא קראתי. הספר הזה עוסק באקראיות, שההפך ממנה הוא חשיבה רציונלית, בחשיבה מאגית מול חשיבה מדעית, ועד כמה חשיבה רציונלית - שהיא אבן היסוד לתרבות המקובלת עלינו - תנבא נכון חלק מהארועים, הנראים אקראיים? וכאוס - האם יש בו חוקים שאנחנו יכולים להבין? ואמונה דתית - האם היא מצריכה צורת חשיבה אחרת?

יש אוצרות ברשימות הקריאה פה. מצאתי בהן די הרבה "מציאות", כולל הספר הזה. הוא קריא ומעניין, מספר סיפור שגם כשהוא נראה לא סביר ולא הגיוני, הוא יכול להיות. הספר כתוב היטב, שומר על סיפור הגיוני, מנסה להסביר דברים שהדעת הרציונלית מתקשה לקבל.
בדרך כלל אני לא מאמינה במקריות. בסיפור הזה השתכנעתי שהגישה שלי למקריות אינה בהכרח יותר "מציאותית" מהגישה של מרטינס, וחוץ מזה נהניתי ממנו מאד.”

“"מה דעתי? סיפור קליני מדהים. כמו אלה שאוליבר סאקס מתמלל מפי המטופלים שלו. סלע התשתית של השיגעון" (עמוד 97 בספר).

אנחנו צרכנים של "אמת".

הבעיה עם האמת, היא באופן בו אנו צורכים אותה.

התקשורת מלאה בניסיונות "להוציא את הצדק לאור" ; הפייסבוק גדוש באנשים שמספרים "את האמת מאחורי X" ואנו כמובן ממהרים לגבות ולשתף, ולתרום את חלקנו בביסוס האמת והשבת הסדר על כנו ; העיתונים עושים לילות כימים כדי לספק לנו שערוריות חדשות, וכתביהן עושים לילות כימים בניסיון למצוא את הראיה החותכת שתסתום עליהן את הגולל (עד לפעם הבאה).

כשמידע חדש נופל תחת הזרקור- הוא יצא משם באחד משני סיווגים- אמת או שקר. אם אתה אומר את מה שנראה כמו הנימוק הסביר ביותר, נכריע כי אתה דובר אמת. אם סיפקת גרסא פחות הגיונית- אתה משקר.

אני לא שם לעצמי למטרה לתהות על מהות ההחלטה בביקורת זאת- לא על הטעויות ולא על המסגרת החברתית הנורמלית שהיא מאפשרת לנו.

אבל, אני כן רוצה לשתף בספר חמוד וקצר שבוחן ובפשטות עוסק בנושא המרתק הזה. לא מדובר בדיון על הפילוסופיה של האמת, כי אם בספר שבמרביתו הייתי בוחר לסווג אותו תחת קטגוריית מתח- קלדנית של סופר מפורסם פונה לסופר אחר, איתו היא עבדה בעבר, ומספרת כי היא קורבן למסע נקמה אכזרי. כל העובדות נשמעות ברורות. ואז, גיבור הספר, בניסיון לסייע פוגש בגרסאות אפשריות אחרות.

היופי בספר הוא הדיון המתבקש אחריו, מיד לאחר השלב בו אתה אמור להגיע לפתרון התעלומה, ונופלת עליך ההבנה שמעבר לעלילה המותחת "נפלת תרמית" לספר מעורר מחשבה. כזה שתגרום לך לתהות מה מניע את מערכת השיפוט שלך כשסיפור מסוים נופל תחת הזרקור שלך. כזה שיגרום לך לתהות מה באמת עובר למי שמספר לך את אותו הסיפור בראש- איך הוא חווה את האמת הזאת. מה זה שקרן, ואיך הוא חווה את השקר (/אמת) שהוא מספר.

אני באמת משתדל להימנע מלהרוס, וזו משימה קשה כי כמו שאמרתי הספר מאוד מניע לדיון אחריו, ומאחר שבכל זאת יש בו גרעין של מתח- לא הייתי רוצה להרוס.

רק אוסיף כי הספר מסופר מנקודת מבט של סופר. הכותב נותן הצצה לעולם הכתיבה ולמה שקורה מאחורי הקלעים של סופרים ושל תהליך הכתיבה, והוא עושה זאת בצורה מרתקת. באופן כללי מצאתי שספרים שעוסקים בסופרים מעצימים את החוויה שבקריאה, משום שפעמים רבות הם משלבים קטעים שאתה קורא ומתחבר באופן מאוד מודע לחווית הקריאה שלך. זו חוויה שקשה להסביר, אבל כיף מאוד לחוות.

קיבלתי את הספר כספר מתנה בדוכן של עם עובד בשבוע הספר, לאחר שקניתי שם ספרים אחרים. דווקא הוא גבר על הספרים האחרים שבחרתי (בקפידה!!) והיה הראשון מהם להיקרא.

אז אמנם לא מדובר בספר השנה, אבל בהחלט בספר קליל ששווה להעביר איתו את הזמן. ממליץ.”

“בתקופה האחרונה יצא לי לקרא כמה וכמה מותחנים, ברמות עניין שונות.
היו נחמדים, היו שפחות והיה אחד שמסתבר שקראתיו לפני חודשיים, שלושה
וכבר שכחתי שקראתיו (אומר משהו על הספר).
עם המלצה חמה מחברה ומעט סקפטיות ניגשתי לקריאת הספר הנ"ל.

ספר קטן. קריא, קצבי, מותח. מפתיע בסופו...

מותחן פסיכולוגי, פילוסופי מעולה בהוצאת "עם עובד".

מותחן שהוא ליגה אחרת. משהו ברמה אחרת מהמותחנים הרגילים בהם,

יש בלש/בלשית, תעלומה ומחפשים את האשם.

אהבתי את הספר. "בלעתיו", סיימתיו עם תחושה שרוצה להבין טוב יותר
את הרבדים הפסיכולוגיים, פילוסופיים אותם הזכרתי ואיני מצליחה (לצערי).”