“ספר קטן וממזרי .התקופה :ימי רפובליקת ויימאר,הגיבור - נער כבן 12 -קאי מחלק עיתונים,יתום ואח לאחות קטנה ממנו.

קאי הנו מנהיג חבורת ילדים המכונה "היד השחורה". חבורה זאת מונה רק נערים -בנים ,אבוי!!!,מחלקי-עיתונים,שוליות- סנדלרים ועוזרי כל בעלי המלאכה הקשה בעיר ברלין של רפובליקת ויימאר.

קאי - מבחין יום אחד במודעה בעיתון,שבה נכתב כי"מלך השוקולד מאמריקה מחפש פרסומאי",הוא מזהה הזדמנות נדירה לו ולחבריו להיחלץ מחיי העוני של היומיום,שלא לדבר על תעלולים והרפתקאות .

כך מתחילה הרפתקה מקסימה,נועזת ,מלאת הפתעות ותהפוכות : יש את הרשעים ,יש את הקפיטליסטים החזיריים,יש את הבת היחידה בעלילה -אריקה אחותו של קאי החולמת על בובה שפוקחת ועוצמת את עיניה,לבושה שמלה עם כוכבים-שתהא שלה יום אחד .יש את השוטרים השלומיאלים,יש את מפקחי המשטרה -השמנים והרעים ,ויש את מתחרהו על משרת הפרסומאי - איש נכלולי -בשם קובלנסקי .

עלילת הספר מתמקדת בתחרות בין קאי-מנהיג חבורת הרחוב לבין הפרסומאי המומחה קובלסקי, על מה שמכונה בעגת הפרסומאים העכשווית "התקציב" של מפעל השוקולדים הענק שבבעלות ג'ו אלן המיליונר מאמריקה .כללי התחרות פשוטים: לשניים מוקצבות 48 שעות,שבמהלכן יבחן מי מהם מפרסם בתפוצה הרבה ביותר את מוצר השוקולד,,ועוד יותר מכך -מי מפרסם באופן הלא שגרתי והמפתיע ובכך יצבור נקודות נוספות . קרדיט יינתן לכל אחד מהם על כל מקרה שבו ייתקל ג'ו אלן "מלך השוקולד" בפרסומת למותגים המתחרים .



הרפתקאות מצחיקות ,רעיונות מדהימים, מתח ,מרדפים, תושייה ושכל רב ,חמלה אנושית וסולידריות חברתית משתלבים בעלילה, פורצים וקורצים מכל עמוד ועמוד - גרמו לי לצחוק בהנאה מרובה ולא פעם נשארתי עם פה פתוח מתדהמה על תפניות בעלילה .

הסופר - וולף דוריאן {1892" 1969 } -פרסם בתחילה את עלילותיו של קאי וחבורת "היד השחורה "כסיפור בהמשכים בשם "Kai aus der Kiste",-"הילד מחוץ לקופסה " ,בעיתון הנוער 'Der heitere Fridolin', מתוך כורח כלכלי, הסיפור הפך להיט,ורק שנתיים לאחר מכן ב-1926 התפרסם כספר .

הספר, תורגם לראשונה לעברית בידי מרים שטיין-גרוסמן, ויצא לאור בהוצאת עם עובד ב-1996 בשם "הילד מהארגז". את העלילה ליוו אז איורים של שרלוט פנובסקי.
כעת רואה אור מהדורה נוספת של התרגום לעברית,ואת הטקסט מלווים עתה ציוריו של המאייר הגרמני פיליפ וכטר.

איוריו של וכטר בשחור לבן מקרינים וממחשים היטב את אווירתה של רפובליקת ויימאר,,את העירוניות שבה ,את התוססות שבאנשיה ,את הפתיחות התרבותית ,ומנגד את העולם האפל של שכבות -העוני והמצוקה שהתפרצו במלוא עוזם שנים לאחר מכן עם עליית הנאצים .

כל איור ואיור משקפים היטב את הרפתקאות שבעלילה והפתיעו אותי מחדש בכל עמוד ועמוד ממש כמו נפתולי הסיפור עצמו .הרבה הומור,חן,חמלה ,יופי ומקוריות פורצים מתוך האיורים הללו . מה לעשות ? אני אוהבת איורים בספרים ובמיוחד בספרות ילדים /נוער

עיצוב העטיפה הצהובה השחורה ,היפה והמושכת נעשה ע"י קובי פרנקו .

בסוף הספר מובאת אחרית דבר הכתובה ע"י בתו של הסופר ,זיבלה דוריאן .בה היא מספרת באהבה גדולה אודות אביה וגלגולי הספר ,העיר ברלין האהובה עליה ,וכיצד הספר היווה השראה לספר מסוים שיצא שנתיים אח"כ -ב-1928 בשם -"אמיל והבלשים " מאת אריך קסטנר. וכל השאר היסטוריה .....


הספר מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה, ולמבוגרים שעדיין זוכרים את הסיסמה-כמוני .”

“כל מי שמכיר אותי ולו מעט יודע, שאריך קסטנר הוא הסופר האהוב עליי. קראתי את כל ספריו עשרות פעמים, ואני תמיד מייחלת לגילויו (או תרגומו) של ספר חדש וגאוני.
לכן, קל להבין למה כשראיתי על הכריכה של הספר החדש "קאי הילד מהארגז", שמדובר בספר שחולק עם "אמיל והבלשים" את התואר "ספר הילדים הפופולרי ביותר בגרמניה", החסרתי פעימה ולא יכולתי שלא לקנות אותו מייד.
אחת הסיבות שהספרים של אריך קסטנר כל כך אהובים עליי, היא שהם מתאימים גם לילדים וגם למבוגרים (ואולי ילדים בגוף של מבוגרים), וכל אחד יכול למצוא בהם משהו להתחבר אליו.
לעומת זאת דוריאן כותב לילדים, וזה ניכר. הספר חמוד ומצחיק, מתאים לילדים, אפילו אפשר למצוא בו ערכים חשובים (לדוגמה: כל אחד יכול לחלום ולהגשים את חלומותיו, החברות כערך עליון, ועוד), אבל בכך זה נגמר.
הכל כאן פשוט מדי, קורה בקלות מדי. אין שום קונפליקט שצריך להתיר, ולכן הסוף "הטוב" צפוי מדי ואין בו שום קתרזיס. כל הפיתולים והתסבוכות שהופכים את קסטנר לגאון, לא קיימים כאן.
דוריאן עצמו היה סופר גרמני שחי בברלין בין השנים 1892-1969. מובן מאליו שהדבר מעלה את השאלה, מה בדיוק עשה מר דוריאן בין השנים 1939-1945, ולכן פניתי, כרגיל, לעזרת הויקיפדיה. בויקיפדיה העברית והאנגלית לא נמצא ערך על שמו, רק בגרמנית. ממה שהיה אפשר להבין משם (כלומר מתרגום הערך על ידי google translate) לאחר סיום התיכון נסע דוריאן לעבוד בארה"ב. הוא חזר בתחילת שנות ה-20 לעבוד כעורך עיתון ילדים בגרמניה, ושם גם החל לפרסם את סיפורו של קאי, הילד מהארגז, בהמשכים. חלק מספריו נאסרו לפרסום על ידי הנאצים בהיותם "פרו אמריקאיים". אחר כך יש קפיצה למעשיו לאחר 1945.
אני יודעת שכאן בסימניה יש מגמה כזאת, להתעלם מעברו של אדם או מדעותיו האנטישמיות או הפשיסטיות אם הספר שלו טוב (עיין ערך סאראמאגו ודומיו), אבל עדיין הייתי מעדיפה לדעת אם ההכנסות מהספר שאני קוראת פרנסו איזה קלגס. בכל אופן, במקרה של וולף דוריאן לא מצאתי לכך ראיות, ולכן הוא מזוכה מחמת הספק.
בחזרה לספר – כאמור, הוא משעשע וגם קצר יחסית, זורם וקליל, ולכן מומלץ לילדים עד גיל 12. למבוגרים יותר – בהתחשב בזה שזמן הקריאה שלו הוא כחצי שעה ברוטו – אפשר בהחלט להתרשם.”