“האם ראוי לשלב פילוסופיה והומור? האם האחרון אינו גורע מאיכותו של הדיון, מהתבוננות העצמית בנושאים ברומו של עולם? מרחיק אותנו מהגרעין אל הקליפה הססגונית? לשק קולקובסקי מוכיח שלא, שהשימוש בהומור, לא רק שאינו גורע מהעיסוק הפילוסופי, אלא מאפשר לו נקודת מבט מרעננת ואובייקטיבית ביותר. (להרחבה, ראו את ההקדמה הנפלאה של אביעד קליינברג בתגובות).

הספר מחולק לשני חלקים שונים במהותם, "מפתחות לשמיים" ו"שיחות עם השטן".
בחלק הראשון מאגד המחבר את הסיפורים המרכזיים מהמקרא ומהברית החדשה (בעיקר מהמקרא) ומנתח אותם בסכינו המושחז.
הוא צולל פנימה ותר אחר משמעותם, אך משכיל גם לסגת חזרה, לסגל לעצמו מין מבט-על מפוכח. הוא מחפה על הסיפור מכל פינה אפשרית, מגולל בפנינו היבטים שלא חשבנו עליהם ומוסר השכל שהשד יודע כיצד נשגב מבינתנו עד הלום. קולקובסקי סוקר את האירועים בראייה עניינית, חריפה וחסרת פחד, כזו המאפשרת לנו פרספקטיבה מקורית, ששווה להיחשף אליה.

ניתן למצוא בספר את מירב הסיפורים המפורסמים שלמדנו, בין היתר, עקדת יצחק, רצח הבל, פרשת נוח, זיקת אלוהים אל עם ישראל, יחסי אברהם-שרה-הגר, חורבן סדום, יעקב ועשיו, המכשף בלעם, שלמה המלך, רות המואבייה, פרשת איוב ועוד.

אדגיש שוב, כי אין מדובר בניתוח ארוך או טרחני של המעללים, אלא כזה המציג את הלך הדברים כסדרו, מנקודת מבט משוננת, המובילה אותנו אל הלקחים המתבקשים מהמשל.

החלק השני של הספר, "שיחות עם השטן", עושה שימוש בדיאלוגים ומונולוגים של השטן.
באמצעות שימוש בדמויות מהמיתולוגיה וההיסטוריה, מציג קולקובסקי את תפיסתו עולמו על השאול וישות השטן, אל מול האלוהות.
(ממליץ להקדים בקריאה על אורפיאוס ומערכת היחסים בין אלבר פייר ואלואיז).

אל הספר הגעתי בעיקר בזכות שמו המהפנט, והוא בהחלט הפתיע אותי באיכותו. חייבים להגיד מילה טובה על כתיבתו הקולחת של המחבר, והמטאפורות המדויקות שלו.

יתכן כי אלו המאמינים, יתפסו את הספר כמתריס, כזה המגחיך את קורות אבותינו ואינו עושה עמם חסד. אבל אם יהיו מספיק אמיצים, הם יכולים להיחשף לסיפורים המפורסמים באופן שמעולם לא תארו לעצמם. הספר אינו נועד כדי לערער את אמונתם, בספרי הקודש או באלוהים, אלא לספק התבוננות ייחודית ובלתי תלויה בסיפורים שדקלמו מינקותם.

לאלו החוששים מפילוסופיה או אף סולדים ממנה בגלל ההעמקה הבלתי נדלית, אני אומר -"אל חשש!". החלק הראשון מגולל בקצרה את הסיפורים שכולנו מכירים, רק בדרך מקורית ורווית לקחים (אפילו משעשעים, אם יורשה לי לומר, אל תתביישו להעלות חיוך מול היצירה).
החלק השני כביכול "כבד" יותר, ואפשר לכאורה להתמקד בראשון בלבד, אבל אודה, מצאתי גם בו עניין לא מועט.

הפילוסופיה איננה נועדה להיקבר במעלה מגדל השן, אלא להיות נחלת הכלל. היא לא חייבת להיות טרחנית, אלא יכולה להיות גם קלילה ונגישה לציבור. וכך בדיוק קולקובסקי חושף אותה בפנינו, בהומור ובתבונה מרשימה.

ממליץ בחום על הספר (ועל ההקדמה בתגובות).”

“חכם, שנון ומצחיק. ממשיך במסורתו רווית האירוניה של וולטר במיטבה (אשר סוג של המציא את הזאנ'ר "סיפורים פילוסופיים"). התרגום אגב, יוצא מן הכלל! לשק קולקובסקי, הוא כותב מצויין המעלה תהיות ופרדוקסים שפילוסופים ותיאולוגים התאבקו איתם לאורך הזמן, אבל עם החיוך גדול על הפנים. ובעיקר המתח בין הדתי ולבין המוסרי. אתם תפגשו כאן את הדמיות של התנ"ך בחגיגה של הומור.
בגדול החלק הראשון עוסק בתנ"ך ("מפתחות לשמיים") ולאחר מכן בעולם הנוצרי ("שיחות עם השטן").

מספר נקודות אירוניות מראשית הספר: הגיחוך שבאל מושלם והכל יכול שבורא עולם בשביל גאוותו, האפליה הלא מוצדקת ונבזית של שאר העמים מעם אחד, הצורך האכזרי בהקרבות של בעלי חיים (וההעדפה שלו של בשר על אנטיפסטי יכול לעורר תמיהה),הקטנוניות וגחמנות של אלוהים, הן מעט מבין הנקודות שעומדים על הפרק (מספיק לקרוא את התנ"ך ללא משוא פנים כדי לעלות עשרות נקודות נוספות דומות).
תמות רחבות יותר יחזרו על עצמם במהלך הספר, כמו המתח בין ציות לפקודות שרירותיות (של יהווה) לבין מוסריות ושיקול דעת (אגב קולקובסקי מזכיר את הדיאלוג של "איתיפרון" של אפלטון), מה ששותף לרקע ההיסטורי של הקולקובסקי בבריה"מ הקומוניסטית (ולרקע של וולטר במונרכיה צרפתית).

זהו האל הטוב ביותר שיכולנו לדמיין כשכתבנו את התנ"ך? קל וחומר, האם זה הטוב ביותר שאלוהים הצליח להגות? כמה לא מרשים.

אגב, אני חושב שאלה בעלי הנטייה הפילוסופית יהנו יותר מאשר אלה עם הספרותיות.
הספר זוכה פרס קלוג היוקרתי ("הנובל האמריקאי").
קולקובסקי זכה בפרס "פרס ירושלים – לחירות האדם בחברה" בשנת 2007.

הנאום של הרב באושוויץ.
למי שמתעניין בביקורת דומה מאוד, הנה חלק מהסרט God On Trial -- במחנה ריכוז מעמידים את אלוהים למשפט, הנה קטע על טוהר המידות של אלוהים: http://www.youtube.com/watch?v=PP4i6tRGw7Q”

“פילוסופיה בד"כ לא מצחיקה.
בספר הקטן הזה קולוקובסקי שובר שני מיתוסים.
הראשון מיתוס ההומור והשני התנ"ך.
בצורה שנונה קולוקובסקי מספר את הסיפורים התנ"כיים מנקודת המבט שלו.
שווה קריאה!”