“האם כדאי לחיות חיי נצח או שמא עדיף לחיות כבן תמותה? זוהי אחת השאלות שאיתן מנסה להתמודד המחברת קייג' בייקר בספר המדע-בדיוני שכתבה.
"קויוט השמיים" הוא המשכו של "בגן אידן" (שגם עליו כתבתי ביקורת), שני הספרים עוסקים ב"חברה" מהמאה ה-24 שפיתחה טכנולוגיה לחזרה אחורה בזמן ואפשרויות ליצירת בני אלמוות (קיבורג) מילדים רכים בעלי יכולות מיוחדות. תפקידם של קיבורגים אלו הוא לנוע על פני ההיסטוריה האנושית ולהציל תרבויות, חפצי אומנות, כתבים עתיקים, צמחים ובעלי חיים רגע לפני שהם נכחדים ואח"כ להעביר אותם לעולם הסטרילי של המאה ה-24. הסיפור העיקרי ב"קויוט השמיים" הוא הצלת תרבות אינדיאנית משנת 1700 לפני הכחדתה. בשולי הסיפור מובאים גם סיפורים מעניינים יותר על ההיסטוריה של אותם בני אלמוות שנבחרו ועל המתח שנוצר בינם לבין בני התמותה שנשלחו ללוותם במשימה.

שני השלישים הראשונים של הספר די משעממים ואלמלא לקחתי אותו לטיסה טרנס-אטלנטית ספק אם הייתי מסיים אותו, אלא שבטיסה הקרינו עוד סרט של רייצ'ל מ"חברים" (שלא משנה באיזה סרט או תפקיד, היא תמיד משחקת את רייצ'ל מ"חברים") ובפעם ה-114 לקט מסרטרדיי-נייט-לייב... אז סיימתי את הספר וגיליתי שהשליש האחרון יותר מעניין.

בשולי הסיפור העיקרי הסופרת מעלה כמה שאלות פילוסופיות (כמו זו שפתחתי איתה את הסקירה), אבל הטיפול שלה בשאלות המהותיות הללו מאד שטחי. אני מתאר לעצמי שסופרי מד"ב כמו ארתור סי. קלארק או סטניסלב לם היו מפתחים סביב השאלות הללו דיון מעמיק, או שדאגלס אדמס היה מפתח איזושהי תיאוריה רצינית והומוריסטית... רק שקייג' בייקר היא לא באותה ליגה.

לסיכום: הספר דיי מאכזב, הוא פחות טוב מ"בגן אידן" ואפשר לוותר עליו... אלא אם אתם בטיסה טרנס-אטלנטית ושוב מקרינים לכם סרטים עם רייצ'ל ולקט סטרדיי-נייט-לייב בפעם ה-114.”